לא יודעת מה הבעיה איתי... הכול אני הורסת

שלום לכולם. אני עדן- אני בת 11 + תלמידת כיתה ו ( אני מציינת את זה כבר עכשיו, כדי שלא תתבלבלו עם מה שכתוב .)
יש לי שני חברות... דורין ואביטל. הן היו למעשה שני החברות הכי טובות שלי.
אבל בזמן האחרון? הן החלו להפוך להיות החברות הכי טובות בעצמן. והשאירו אותי לבד.. למי שמכיר את התחושה... זה לא ממש נעים . הן סוג של הפכו להיות בסטיות והשאירו אותי לבד. אאוט.
יש לי כל מיני בעיות חברתיות במיוחד כשמדובר בקשרים עם חברים קרובים. השנה התרחקתי ללא יוצא מן הכלל מכל החברים הטובים והקרובים שלי. רבתי איתם, הסתכסתי איתם וכו....
אני אמרתי את הרגשתי לאביטל. אבל היא החליטה לקחת את זה למקומות אחרים והורתה לי לשתוק.ירדה וקיללה אותי. כמובן ש... בסוף השלמנו אבל... לא משנה מה, פשוט שניסיתי להתחבר הרגשתי שאני מפריעה להן כאילו. זו הייתה ההרגשה
אני מתנחמת בזה שהן זוכרות לקרוא לי לשבת לידן אבל תמיד אני בצד. תמיד הן רק מדברות בינהם ואני מרגישה שלהיות לבד ולהיות איתן זה ממש אותו דבר.
זה לא שאני לא מנסה בכלל, אני יוזמת אבל מרגישה שאני מפריעה להן ושאין לי חלק. לכן רוב הזמן אני נשארת לבד.
אני לא יכולה לעזוב אותן . פשוט לא. חוץ מהן? אין מישהו שאני מבלה איתו לעיתים קרובות. יש לי חברים אחרים אבל... פשוט קשה לי לעזוב אותן, יש לי קטע שאני נקשרת לאנשים וקשה לי לראות את עצמי בלעדיהם...
הן נותנות לי עוד תקווה.
היום בשיעור ספורט התחיל סכסוך ביני לאביטל , התחלתי לצעוק עליה , להוציא את התסכול שלי. היא האשימה אותי ואמרה שהכול בעיה שלי. דורין אמרה שלא נעים שצועקים. אבל אני אומרת שלצעוק אסור ולקלל מותר? באמת?
בכיתי. אני בדרך כלל חזקה בריבים אבל נשברתי. כל כך נמאס מזה. שירה , חברה שלי שבמקרה ישבה לידי, הייתה גם מתוסכלת. היא הבינה אותי. אני שמחה שיש מישהו שמבין אותי.
אביטל לקחה את דורין לצד וריכלה איתה עלי. הרגשתי נוראי. היא הסיתה את דורין נגדי. הוא רוצה שהיא תהיה בצד שלה.
לאחר מכן, אביטל המשיכה לרדת ולהגיד לי שתקי בווטסאפ, אבל פשוט לא הקשבתי... לא רציתי. זה ממש לא נראה לי...
אני מתחילה להאמין שאולי עדיף שאני יהיה לבד . ובלי חברים בכלל... לפחות עם חברים אחרים שלי. שירה, ענת ויואב. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ואני ממש לא מצפה שאביטל ודורין יתנפלו עליי מחר ויצעקו עליי שאני אשמה ושהבעיה שלי ושלא אכפת להן בכלל ממני