אני משרתת כבר שנה ושלוש בצבא ואין דבר שאני יותר שונאת מזה

היי, אני משרתת כבר שנה ושלוש בצבא ואין דבר שאני יותר שונאת מזה. זה יהיה קצת חופר, מתנצלת בפני כל מי שיקרה, אני מנסה לפרוק כאן הכל.
לפני שהתגייסתי האמנתי בפטריוטיות, לבוא ולתרום למדינה, לעשות תפקיד חשוב- בפועל יצא שאני עושה חרא תפקיד, לא חשוב בכלל, ושונאת את הצבא, שונאת את האנשים, את המערכת, כל דבר שקשור אליו. אני נושכת שפתיים וממשיכה, ומשתדלת להסתכל על דברים חיוביים. לא פעם נפלתי וחשבתי לסיים עם כל זה, וכן, כמו שזה נשמע, פשוט לסיים עם הכל.
הנפילה הזאת קרתה לי לפני שבעה חודשים, ואני לא יודעת למה, אני לא מצליחה להרים את עצמי להתחזק. אני רק נחלשת, כל מי שמכיר אותי תופס ממני בן אדם חזק, עם פה, שיודע מה הוא רוצה וילחם על שלו.
בצבא הכל התהפך, אני חלשה, אני כלום ושום דבר ,אני רכרוכית, אני אפס. וזה מרתיח אותי.
גם בבית ציפו ממני להיות חזקה ויוצא שאני נשברת מכל דבר קטן, נהפכתי לנייר, מכל שטות אני מתפרצת בבכי או מזעם.
בבית זורקים לי הערות שמצליחות לפגוע בי יופי, והם לא קולטים את הבעיה, והסברתי, ושיתפתי שרציתי לסיים את הכל. לא עזר במיוחד.
עכשיו אני לבד במשרד, ואני סובלת מהבדד הזה, מספיק אני שונאת את החיילים ביחידה כי באמת כולם אבל כולם נחשים, עכשיו גם האנשים שהיו איתי במשרד משתחררים נפשית/רגיל.
והמפקד שלי לא קולט את הבעיה, אני מסבירה לו שאני לא יכולה להיות לבד בגלל שזאת לא עבודה משרדית אלא גם פיזית, והרבה פיזית, והוא מכחיש מעצמו. לא מבינה למה.
אני סובלת, כל דבר מערער אותי, יש לי מועקה בלב, רציתי להשתחרר על נפשי אבל הנזק בעתיד במקומות עבודה יהיה עצום. ולא מתחשק לי להרוס לעצמי את העתיד בגלל הצבא.
הביטחון שלי ברצפה, אני מנסה להרים את עצמי ונופלת איכשהו למחשבות גרועות, היום התפרצתי בבכי, ופשוט הרגשתי כל כך מפגרת והתחלתי לתת לעצמי אגרופים ברגליים.
והכי מצחיק, שאני לא נראית אחת כזו, אני נראית כזאת נורמלית עם ראש על הכתפיים, ומפחדת לעשות דברים שיכתימו לי או יהרסו את השם שלי, ומבפנים הכל מטורף אצלי. כאילו אנשים לא יכולים להגיע לעומק הבעיה, להבין שיש איתי בעיה ואני לא סתם זורקת סיסמאות. אז אני נושכת שפתיים, מנסה לעצור את עצמי מלעשות מעשים לפני שיתייגו אותי כאחת " אובדנית/ משוגעת/בעייתית"
ודיברתי עם המפקד שלי, דיברתי עם קבן בעבר וזה לא עזר, דיברתי עם הבית, גם עם חברות.
כשהן שומעות על מה שאני מדברת המילה הראשונה זה " את משוגעת" ואז, " מה יש לך?" והן לא קולטות שלפעמים אני באמת עומדת על הקצה.
סליחה. לילה טוב.