להישאר ביחד בשביל הילדים או להיות חופשייה ומאושרת?

שלום לכם. התייעצתי כאן בעבר ומאוד שמחתי לראות תגובות מועילות וחמות.

אז ככה אני בת 31 דתיה+2 ילדים עם קצת צרכים מיוחדים. עובדת בחוץ ואישה מסורה.נשואה במשך 7 שנים.בעלי בן 34.קנינו דירה לפני שנה.(היה נשוי בעבר ללא ילדים למשך חודשיים) אז ככה: במשך שבע שנים הנישואים רק הולכים ומדרדרים. בעלי כמעט תמיד עצבני ותקיף מאוד. הוא מתעלם ממני שהוא במצב רוח לא טוב. זה מתבטא בבריחות שלו לאורך השנים מהבית.תמיד יש לו לאן ללכת. בתקופות הגרועות שלנו היה יוצא וחוזר באמצע הלילה
וזה קרה גם בתקופות שהייתי ממש לקראת לידה. התמכר לפורנו, מצאתי אצלו קונדום שחזר מהעבודה,זה נמצא בכיס(זה היה בתחילת הנישואים בהריון ה-1, ולגבי זה התייעצתי איתכם.) מכחיש בגידה. אין מה לדבר כמובן על חום והאהבה לא מעודד לא מחמיא בכלל,ואני נראית טוב+,נותן עזרה לפי המצב רוח.(אחת לחודש) אני מנהלת את הבית מאז ומתמיד והדרישות שלי אליו מסתכמות בתקנה חלב בדרך, או תוציא את הילד מהגן פעם בשבוע. ככה שאין לו סיבה להיות עצבני נון סטופ.

יחסי המין הם נושא בפני עצמו בקצרה הוא מאוד אוהב את תחום הסאדו מאזו
וזה התבטא ביחסי המין בעבר שעוד הייתי תמימה מידי, מכות בחגורה עליו, סחיבת שערות שלי ,הייתי מראה לו כל מיני תנוחות שלי וככה הוא היה מתגרה ומאונן.
חיבוקים ונשיקות כמו בסרטים לא עושה לו כלום. כרגע הוא ירד מהסאדו מאזו כי אינני
מוכנה,מרגישה מושפלת לגמרי. אך פוחדת שזה עניין של זמן עד שיעשה עם זה משהו בחוץ.

בקיצור לא הבעל האידיאלי כלל, יש לציין שעובד קשה בחוץ.שלא מרביץ לי ומתייחס בסדר לילדים הם אוהבים אותו. אני לא. אוהבת אותו.
מרגישה בודדה לחלוטין. אני מחוזרת גם בעבודה. לא עושה עם זה כלום אך מרגישה שמפסידה משני העולמות. גדלתי בבית לא קל ובגלל זה לעיתים נראה לי שאני
מפונקת כאילו אם הוא לא מרביץ לי אני צריכה לומר תודה ולשתוק כל עוד יש שקט בבית.

הוא אגב מאשים אותי בהכל ומתרץ את זה שהוא מתנהג רע כי אני לא מתיישרת לפי הקו שלו. זה אומר שהוא עצבני אז אני צריכה לסלוח תמיד. או שלפתע הוא משתנה ומחליט להיות שמח אני צריכה לחייך כי הרי הוא שכח הכל. לא משנה כמה פגע בי לפני. היינו בכמה טיפולי זוגיות שלא עזרו. וכרגע לא רוצה ללכת לטיפול אישי לעצמו.
לוקח בקלות את עניין הגירושין רק רוצה שזה יבוא ממני.

אז מה עושה? תודה לכל מי שקרא עד כאן. ומגיב.