אני עם הבן זוג שלי 5 שנים. עברנו יותר מידיי, עברתי יותר מידיי. הייתי במלא סיטואציות שאם הייתי משקיפה מהצד היום הייתי אומרת לי ״תברחי״. חס וחלילה אין אלימות ודברים כאלה, הוא בחור מקסים ומדהים, זה יותר בכיוון ״זה לא שווה את זה״. מלא רגעים נחותים ומתסכלים שאני מסתכלת עליהם בדיעבד ואני אומרת לעצמי ״מי חינך אותנו שצריך לסבול בשם האהבה?״
אני נמצאת בנקודה שאני אוהבת אותו מאוד מאוד, אבל אני חושבת שיש בי מלא זעם, טינה, עצב, אכזבה, תסכול. הגעתי למצב שאני ככ צמאה להיות לבד לפעמים, שלפעמים אני מתפללת שתגיע השעה שלו ללכת למשמרת בעבודה, כי אני אוהבת אותו אבל אני אוהבת את הלבד שלי יותר. וזה לא משהו שהיה בהתחלה, כמו שציינתי, עברנו יותר מידי, ואני לצערי רוב הזמן הייתי צריכה להתמודד לבד כי הוא לא היה בסדר מנטלית. ועכשיו הוא בסדר פחות או יותר ואני מרגישה שאני נהייתי דפוקה. אני לא אותו בנאדם שהייתי כשהתחלתי את הקשר, אני מרגישה רקובה ומעייפת אפילו את עצמי.
לא בכמו בהרבה מקרים, כן דיברנו על הכל שיתפתי על הכעס והאכזבה, וגם כשהגענו ל״פתרונות״ לשיפור הקשר, מהצד שלו לוקח לו הרבה זמן ליישם וזה מעייף. יש בו ככ הרבה אבל ככ הרבה תכונות מדהימות והוא גבר מדהים, אבל מצד שני, ב5 שנים הוא ערער לי את החיים. כל שאלה שחשבתי שיש לי תשובה לגבייה נמצאת עכשיו בספק, גם שאלות קריטיות כמו ״האם תנשאי לי?״
הוא באמת גבר טוב, אבל להיות איתו היה לדרוש הרבה ממני ולקבל מעט ודיי נשחקתי. קצת הרבה אולי.
סתם הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בנושא, ברור שאף אחד מכם לא מכיר את טיב הקשר, אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתכם כאילו אנחנו מכירים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2026