הוא עזב אותי לפני הרבה זמן, לא מצליחה להתאושש ולהתמודד, מרגישה שאני אשאר ככה לנצח

זה קשה, קשה מאוד , וההרגשה שלי היא שאף אחד לא חווה את מה שאני חוויתי ואף אחד לא מבין .
לפני שנתיים הכרתי את האהבה הראשונה שלי, הנגיעה הראשונה שלי, הנשיקה הראשונה , הסקס הראשון הכל. התאהבתי בו ברגע. חייתי אותו , נשמתי אותו, את הלב שלי הפקדתי בידיים שלו. בהתחלה הכל היה קסום, ורוד, מושלם. הוא ידע להיות הגבר הנכון. אהבתי אותו ברמה שזה כאב בחזה. הכל היה טוב עד שהוא פגע בי. נשברתי , בכיתי כמו חיה פצועה, כמה שנפגעתי עד עמקי נשמתי. ואז הוא בא התנצל וסלחתי כמובן. ואז שוב זה קרה. שוב הוא פגע, זילזל, נהיה קר, רע, ושוב נקרעתי מבפנים, וככה במשך כמה חודשים. הוא נפרד ממני מלא פעמים וחזר אלי בטענה שלא יכל בלעדי . אבל זה היה גלגל. גלגל של רמיסות וכאב. הוא פגע נפרד ממני וחזר אלי וככה במשך שנה וחצי. היה לנו כם טוב בקשר, היו רגעים שהוא היה מקסים ואוהב ונותן, אבל ברור לי שזה היה מזויף והייתי איתו כי אהבתי אותו ולא ראיתי ת עצמי עם מישהו אחר. לא היה לילה שלא בכיתי בשנתיים האחרונות. הוא התעלל בי נפשית. והייתי עיוורת כדי לראות את זה. אחרי שנה וחצי הוא בגד בי, כשגילתי את זה נקרעתי מבפנים הרגשתי שכל האיברים הפנימים שלי יוצאים החוצה. הוא קרע את הלב שלי החוצה והשאיר אותי לדמם. הוא התנצל והתחרט עמוקות על מה שעשה, היה לי קשה, אבל בסוף באמת חזרתי אליו, כמו תמיד. הוא עשה דברים נתעבים שאין עליהם סליחה, הוא קילל, השפיל, התעלם , שכב עם אחרות ,התחיל עם אחרות, חיפש בחוץ ,שיקר ואמר שהוא רווק .וכך הלאה והלאה.. אמרו לי לברוח ! אמרו לי הוא לא בשבילך! לא הקשבתי. אמרתי שהוא אוהב אותי . הייתי בענן , לא הייתי שם, זה היה כמו להיות על סמים. לפני חצי שנה עזבתי את העיר שבה גרנו, וחזרתי לגור עם ההורים. המרחק רק עעשה רק לקשר והקשר התדרדר. בסוף, לפני 3 חודשים הוא שלח לי הודעה (לאחר ריבים בלתי פוסקים) ואמר שזה נגמר סופית . הבנתי באותו רגע שהוא לא יחזור שוב וכי הוא מצא מישהי אחרת. קיבלתי את זה בדממה. לא אמרתי כלום וככה הוא נעלם מהחיים שלי. הוא לא יצר קשר, כלום. הוא רק השאיר אותי בפייס שלו. והסיבה היחידה שלא מחקתי אותו מהפייס כי רציתי להראות לו שאני מאושרת ואני פורחת ולא צריכה אותו. יום יום אני מחכה שהוא ישלח הודעה לראות מה איתי ואם אני בסדר. כלום. מילה לא. ולמרות שעברתי דברים קשים לאחר הפרידה הוא דממה מצידו. חודש אחרי שנפרדנו הייתי במצב נמוך מאוד. רציתי לרדת לזנות, הייתי בשפל. נפגשתי עם בחור שאני לא מכירה כדי לשכב איתו, סטוץ. מהרגע שנכנסתי לרכב שלו התחרטתי ורציתי לברוח אבל שתקתי. קפאתי במקום ונתתי לו לעשות את זממו. זה היה טעות , הוא הכאיב לי והתייחס בזלזול לגוף שלי ואחכ קילל אותי ואמר לי כמה אני דוחה ולא שווה, ושם אותי ליד הבית כאילו אני זונת רחוב.הלכתי לחברה טובה שלי ושפכתי בפניה את הלב. בכיתי מלא. היא בסוף החליטה להתקשר לאקס ואמרה לו שהייתי עם גבר וזה היה כביכול אונס. הוא היה בשוק, ודאג נורא .הוא רצה לוודא שאני בסדר ואני בטוחה והם דיברו בטלפון מעל שעה ודנו עליי ועל הקשר שלנו. הוא הסביר לה שהוא כן אהב אותי אבל לא היה מסוגל להעניק לי את מה שהייתי צריכה . והוא כן מצטער ומתחרט על איך שהתנהג ובגלל זה החליט לעזוב אותי כי מגיע לי יותר ממנו , אני בחורה מדהימה והוא חרא בשבילי. קשה לי לשחרר ממנו. אחרי כל הזמן הזה אני עדיין אוהבת אותו מאוד למרות הגיהנום שעברתי איתו ולמרות שאני יודעת שעבר הלאה ויש לו בחורה אחרת . אני נשרפת לילה לילה ובוכה לא מצליחה להתאושש . וכן. אני עושה ספורט, אני עובדת יום יום, קורעת את עצמי בעבודה, אני יוצאת, אני מבלה,המסכה שלי מאושרת אני נראית קורנת ברשתות החברתיות כי זה חשוב לי להיראות שמחה. אבל בפנים אני רקובה, קרועה, מדממת.. מרגישה שבחיים לא אתאהב שוב, הלב שלי פצוע . אין לי אמון בגברים. ויש לי מחזרים לא מעטים, אבל אחרי מה שעברתי אין לי אמון ואני לא רוצה זוגיות. אני רוצה זוגיות איתו, למרות שהיה לי רע. אני פשוט מתגעגעת אליו. וזה אבסורד אבל למרות שהיה נבלה היו רגעים שהיה לצידי. אנע לא יודעת איך להתמודד ולהמשיך הלאה. יש לי לימודים בפתח ואני לא יודעת איך אעבור טת התואר הזה אם כל היום חושבת עליו