רוצה לעבור הלאה ולצאת מהתקופה הקשה אבל מרגיש שמשהו עוצר בעדי

אהלן, זו פעם ראשונה שאני כותב כאן אבל אני מרגיש שאני חייב עזרה כלשהי. אז ככה, לפני שנה וקצת נגמר הקשר המשמעותי ביותר בחיי. הייתה לי חברה למשך כמעט שנה וחצי ונפרדנו על רקע חילוקי דעות וכי אני בחור דיי קנאי. היינו האהבה הראשונה אחד של השנייה וזה היה מדהים. הכרנו כארבעה חודשים לפני שהיינו ביחד והייתה כימיה מדהימה, משהו שלא קרה לי אף פעם. לא הייתי צריך לחשוב ולתכנן בראש מה להגיד ואיך להגיד את זה, הכל פשוט זרם והיה מדהים. היא בין הבחורות היפות ביותר שיצא לי להכיר וענתה על כל מה שחיפשתי באישה לזוגיות, גם יפה, גם מצחיקה וגם מבינה אותי ויודעת להיות שם בשבילי כשקשה. לקראת הסוף עניינים נהיו קצת יותר קשים, כשהיא הכירה מישהו חדש והבילויים שלהם ביחד היו בלתי נסבלים מבחינתי ובסוף מסתבר שהוא אהב אותה. יש לציין שהיא נפרדה ממני אבל זה היה די באוויר וידענו שזה לקראת הסוף ועצם העובדה שהיו לו רגשות כלפיה התגלתה לאחר הפרידה. וכל זה שייך לעבר. עברה שנה מאז, ובחצי השנה הראשונה שאחרי הפרידה הרגשתי דווקא יחסית בסדר והצלחתי להעסיק את עצמי והחברים מילאו באיזשהו מקום את החלל, אבל בחצי שנה האחרונה משהו השתנה.
בתחילת השנה נכנסתי לאיזשהו מעגל של דיכאון וחוסר בטחון בלתי פוסק, גם בגלל המחשבה על הסיפור איתה כשהיא רצתה שנחזור לפני כמה חודשים ובסוף ויתרנו על זה , וגם בגלל שהרבה דברים השתנו אצלי מבחינת חברים וקצת דברים שקרו במשפחה. מן הסתם הדבר השפיע על הלימודים ובתור בנאדם הישגי שנורא חשובים לו הציונים הדבר עוד יותר החמיר והעמיק בי את התחושה וזה היה המצב עד לא מזמן. בשיא כל התחושות האלו, מישהי שלא ממש ידעתי להגדיר איך אני מרגיש כלפיה, אבל משכה אותי כמו שאף אחת לא עשתה מאז שנפרדתי מהאקסית, התחילה להביע בי עניין. הכרתי אותה לפני והיינו ידידים טובים ותמיד הייתה את המחשבה עליה ופתאום זה נהיה רציני, חברות שלה מדברות איתי ודברים מתגלגלים לכיוון. למרות שלא הבנתי מה היא מוצאת בי, כי לעומת הגרסא המצחיקה והמלאת ביטחון שלי הייתי דיי שבר כלי בחצי שנה האחרונה, החלטתי שאני תופס את עצמי בידיים והולך על זה. שנינו ידענו מה יש לנו אחד כלפי השניה ומהר מאוד המצב הפך להיות מאוד מביך. היא מצידה טיפוס נורא זורם וספונטני, בדיוק מה שאני אוהב בבחורה, אבל איכשהו לידי היא קופאת ונהיית דיי ביישנית, ואני מצידי אחרי כל התקופה שעברתי דיי קשה לי עם המצב ופתאום לשבור את הקרח נהיה נורא קשה. יצא שדיברנו ברציפות כמה שבועות בהפסקות של כמה ימים בין לבין ואפילו נפגשנו והיה כיף לא נורמלי והיא יחסית נפתחה והייתה שיחה כיפית, אבל מאז לא דיברנו שבועיים ופתאום זה שוב נראה רחוק ומחוץ להישג יד. אני אחד שנורא קשה לו ליזום, כי הבטחון שלי בעצמי עוד לא חזר לגמרי, ובמונחים שלי דיי רדפתי אחריה אבל אני לא רוצה לאבד את זה עדיין. מה אני יכול לעשות כדי להזיז עניינים ולהתגבר על הפחד הזה מדחייה ומהחוסר בטחון הזה שרודף אותי? אני מאוד מתוסכל מהמצב ומרגיש שזה הולך ובורח לי מהידיים...
תודה לעוזרים.
(דרך אגב, אין לי רגשות לאקסית יותר, העניין הוא פשוט הפחד הבלתי מוסבר שמגביל אותי בעניין.)