אני מרגישה מושפלת בבית ושאין לי למי לפנות

אני רבה עם ההורים שלי הרבה מגיל צעיר אני יתחיל לספר את הסיפור מאז שהייתי קטנה. ההורים שלי התגרשו בתקופת הגירושים אבא שלי לא התנהג בכבוד לאמא שלי לא רצה לשלם לה מזונות ועוד כל מיני סיפורים מכוערים שנעזוב רגע בצד הם חזרו כשהייתי בערך בת שבע ומאז אני לא מסתדרת עם ההורים שלי אמא שלי כל הזמן שוותה אותי לילדות אחרות וכשהיא מתעצבנת היא מתנהגת כמו משוגעת אבא שלי לא פעם הרים אליי יד וכשזה קרה לא ראיתי שאמא שלי באמת התערבה כדי לעצור את זה וזה תמיד הרגיז אותי והלכתי לחדר לבכות בשקט פחדתי לענות לאבא שלי אבל לאמא שלי עניתי ותמיד אני מודה שבגלל שפחות פחדתי ממנה הרשתי לעצמי לענות לה. עברנו המון פעמים דירות בגלל אבא שלי ועד שהגענו לבית באמת יפה ושאני אוהבת וכולנו אהבנו הוא לא רוצה אותו אז צריך לעבוד דירה אמא שלי קנתה אותו לפני שהוא נבנה וכשהם חזרו היא כבר סגרה את העיסקה אז הוא פשוט עבר לגור איתנו ומחליט שזה לא טוב וזה לא בסדר שמכל בית הוא פשוט מוציא אותנו והגענו למצב שאנחנו עוברים דירות פעם בשנתיים בגלל החלטות שלו הוא פשוט עד שאנחנו מתקבעים וטוב לנו הוא מוציא אותנו למקום אחר וזה מאוד קשה עם הרבה מעברים זה כבר מתיש את כל המשפחה אפילו אמא שלי הייתה עצובה כי עברנו לבית פחות יפה והיא בכתה הרבה בגלל זה. עכשיו אני מדבר על השנתיים האחרונות פחות הסכמתי לספוג את האלימות והתחלתי לענות לאבא שלי אמרתי לו שאני יתלונן עליו אבל לא באמת רציתי לעשות את זה כי זה יסבך אותי בדיונים שאני לא ורציתי להכנס אליהם. אמא שלי כל הזמן מדברת על אבא שלי על דברים שהוא עשה לה בעבר ושהוא קמצן ושלא עוזר לה בכלום ובאמת אבא שלי קמצן אני לא באמת זוכרת מתי הוא לקח אותי לאנשיהו ונהנה איתי או קנה לי משהו יפה שהוא לא משוק. היום רבתי עם אמא שלי היא תחילה להתעצבן והיא החזיקה משהו ופשוט זרקה לי אותו על הפרצוף כי הייתה עצבנית אני לא יכולה לתאר כזה זה מעצבן ומשפיל ואז חשבתי לעצמי מי היא מי היא שתתנהג אליי ככה תקלל אותי ותשפיל אותי מי הנא שתירק לי בפרצוף כאילו אני איזה חיה מי היא שכל פעם שאני ישב איתה זה יגיע לזה שאני ילדה חרא ופשוט החזרתי לה ואז אבא שלי נכנס הביתה לא יודע מה קרה על מה דברנו כלום מחליט שהיא בסדר ואז אמרתי לה שאני לא רוצה לראות לפרצוף שלה ושהיא לא אמר שלי יותר ושאני לא סובלת אותה ורוצה שהיא תמות. הוא התחיל להרביץ לי ואז לא עניתי ואז אמרתי לו נראה אותך נוגע בי עוד פעם אחת נראה אותך ואז הוא הרביץ לי כבר ממש חזק והרגשתי כזאת מושפלת שאין לי עם מי לדבר וגם לא פניתי עם הדברים האלו לאף אחד כי אני מפחדת מההשלכות של הדברים האלו אני מבינה שהם ההורים שלי אבל יש גבול לכמה שאני יכולה לסתום ולבכות בלילה וללכת לבית ספר כאילו כלום לא קרה. אבא שלי הוא בן אדם מאוד קמצן ושהייתה לו ילדות קשה מאוד ואני מבינה שיכול להיות שיש לו טראומה או משהו אבל זה אשמתי שילך לטיפול אני לא צריכה לסבול מהשיגעונות שלו ארי זה הלכתי לבכות בחדר והתקשרתי לחברה טובה שלי פעם ראשונה שהייתי צריכה ממש עזרה כי פעם שאבא שלי הרביץ לי אמא שלי הייתה באה לשבת איתי אבל היא כבר לא באה היא שונאת אותי והרגשתי בודדה אז התקשרתי לחברה שאני באמת סומכת עליה וזה עזר אבל בנוגע לפתרונות בבעיה אני לא רוצה לעבור לפנימיה ולעזוב את כל הסביבה שאני אוהבת וגדלתי בה את החברים ואת הבית ספר והכל אני נשארת רק בגלל הדברים האלו ואני אוהבת איפה שאני אבל קשה לי עם המשפחה ההורים שלי הם גם אנשים טובים אבא שלי בן אדם חכם וגם אמא אבל אנחנו פשוט לא מסכימים אחד ם השני וזה מה שיוצר המון ויכוחים שמסתיימים בבכי וחבר לי שזה מה שאני יזכור שאני יגדל.