חברה שלי מתנהגת מוזר, לא יודע מה לעשות

שלום,אני מצטער אם לא שמתי פסיקים שאני רושם מוזר אני פשוט נסהר אז סליחה...
קודם כל קצת רקע:
אני בן 26 וחברה שלי בת 20 (יש לה חרדות והיא מטופלת)
אני וחברה שלי עשרה חודשים ביחד ובהתחלה הכל היה טוב ויפה,
היא הייתה מאוד אוהבת,מאוד אכפתית,מאוד חמה אבל תמיד הדעות שלה היו קיצוניות או פרמיטיביות והיא פשוט לא הייתה מוכנה לקבל את הדעה שלי על משהו מבלי לנסות להסביר לי למה הדרך חיים שלה הכי טובה אבל זה לא כזה היה אכפת לי מההתחלה.
עכשיו בדיוק אחרי שבועיים כשנהיינו במערכת יחסים היא לא הייתה מפסיקה להתקשר אליי איזה עשר פעמים ביום והסברתי לה שזה לא בסדר ושהיא צריכה להמעיט על השיחות ואם אני לא עונה אני עסוק ואחזור אליה וגם את זה היה קשה להסביר לה אבל בסדר ויתרתי והבלגתי... ואז עוד משהו צץ וזה היה שלכל מקום שהייתי הולך הייתי צריך להודיע לה וגם את זה הסברתי לה שאם אני הולך לאכול בשווארמה המקומית אני לא צריך להתקשר ולהודיע לה על כך ובכל זאת היא נשארה בדעה שלה שכל דבר שאני אעשה אני חייב להודיע לה... בסדר גם על זה הבלגתי אבל אז הגיע הקטע גם החברות שלה שבוא נגיד ככה: מכירים את המשפט "יש צחוקים ויש חלאס"? אז זהו שאני אתן דוגמה אחת ואעזוב את זה: הלכתי להביא אוכל מבחוץ בדרך לחברה שלי כי הייתי רעב.. עכשיו אני יושב לאכול ואז חברה שלה שגרה לידה נכנסת לבית שלה (אנחנו יושבים בחוץ בגינה כי החלטתי לאכול שם כי לא היה נעים לי אכול בתוך הבית שלה) אז היא באה ויושבת איתי ואז אומרת לי בחצי צחוק חצי רצינות "מה קורה X מה אתה אוכל? הלוואי תיחנק" ואני הפסקתי כזה לשנייה וניסיתי להבין אם שמעתי נכון או לא... אני בקושי מכיר אותה,באתי עם סופר מוטיבציה לעשות רושם טוב על החברות שלה וזה מה שאני מקבל? כאילו בגיל הזה עדיין יש אנשים שאין להם מינימום כבוד בין אדם לחברו? בכל מקרה הייתי עצבני אבל נרגעתי וגם על זה הבלגתי...
בהמשך הקשר היא גם אמרה לי שאין לה מושג למה כל החברות שלה לא אוהבות אותי ואני באמת באמת לא יודע למה כי באמת שניסיתי להתחבר לכל אחת מהן ואני בדרך כלל בן אדם שמתחבר לאנשים מהר ותמיד צוחק ובעיניינים אבל פה זה סיפור אחר,משהו שעוד לא הכרתי... גם על זה הבלגתי!
ואז אחרי כמה זמן התחילו הקטעים שכל דבר שהייתי אומר היא הייתה מפרשת כאילו אני מתנשא ואני ממש לא... היא הייתה קוראת לי אשכנזי בגלל שאני שקט יותר ליד המשפחה שלה מהחברים הקודמים והסברתי לה שזה מכבוד וכי אני בן אדם שמכבד את הסביבה שאני נמצא בה ואז גם היא הייתה נתפסת על המילים שלי אם הייתי אומר "אני אדבר איתך במקום ידבר איתך" שזאת עברית תקינה אז היא גם הייתה קוראת לי אשכנזי (אני לא אשכנזי ואין לי בעיה עם אשכנזים כולם בני אדם).
עכשיו בחודשיים האחרונים היא קרה אליי ותוקפנית וכל דבר קטן היא מחפשת לריב וגם היא לא מודעת לזה שהיא מעליבה אותי המון פעמים ודיברתי איתה על זה והסברתי לה שאנחנו לא צריכים להתעסק בשטויות ושאנחנו כבר לא ילדים ואנחנו צריכים להתעסק בעיקר ולהתפשר כי ככה זה במערכת יחסים והיא הייתה נכנסת בי ראש בראש על כל מה שהייתי אומר ותמיד הייתה נותנת דוגמאות על הסביבה שלה והוכחות על זה שהסביבה שלה עושה הפוך וככה צריך לעשות וכו' וכאילו אני איזה חייזר שלא מבין כלום מהחיים שלו...
שאלתי אותה למה היא ככה והיא אמרה שהיא בסוג של חרדה אבל כמה אפשר להיות בחרדה? חודשיים? היא מתפקדת רגיל הולכת לעבוד מדברת עם אנשים רגיל ורק איתי היא תוקפנית וקרה... היא אמרה שזה יעבור לה וזה וכבר חודשיים שהיא ככה ואנחנו לא מפסיקים לריב על שטויות (הרוב המוחלט של המריבות בא ממנה)...
היא לא רוצה שאני אצא עם חברים לפאבים,שלא יהיו לי ידידות,מחזיקה אותי בפלאפון וכשאני אומר לה שאני רוצה לסיים את השיחה אלף פעמים היא עדיין ממשיכה לדבר עד שאני אומר ביי ומנתק ואז היא אומרת לי שאני מנתק לה בפנים וזה לא מכבד למרות שאמרתי אלף פעמים שאני רוצה ללכת...
מה אני עושה? למה אין לי מזל עם בחורות?