הבן זוג שלי מיזה שנה הרים עלי יד פעם אחת תוך כדי נהיגה, אז עזבתי. פעלתי נכון?

הבן זוג שלי מיזה שנה הרים עלי יד פעם אחת תוך כדי נהיגה. הנהיגה שלו ממש פרועה , הוא נוסע כמו מטורף, עוקף הקו לבן ולא מוכן לנסוע אחרי אף אחד. הערתי לו תוך כדי סיבוב חד שהוא נסע בו מהר, וביקשתי שיאט..לא צפיתי שזה מגיע והוא שלח את אגרופו בחוזקה לכיווני היכה בי בירך ואז גבוה יותר מייד ופגע לי בעין שמאל, העין שלי מייד התנפח ונהייה לי פנס נוראי. נבהלתי כי כל זה היה באמצע נסיעה בעליות של סדום כשאנחנו חוזרים מאילת. נבהלתי שהוא ימשיך האקט מטורף והתחלתי לבכות ולבקש סליחה ושאני מפחדת מאוד ויש לי טראומות מהכביש.. הוא הביט בי והיה נראה שהוא בהלם מתוצאת מעשיו, הוא התחיל למלמל שהוא אדם אלים. עצרנו לקנות קרח בתחנת דלק, כדי להרגיע את הנפיחות הרצינית שהיית לי. הוא איש מאוד מיוחד בשבילי ויש לי הרבה רגשות אליו, הוא אדם מיוחד מאוד ואני אוהבת אותו. מאז הוא איים עליי כמה פעמים בזמן כעס, הוא שומר הלכות ואני נכנסתי לזה בגללו מאז שהכרתי אותו , מתוך אהבתי אליו , אבל לא מספיק כי זה לא משהו שאני עסוקה בו מאוד ונמשכת אליו מאוד כמוהו, לנושא הרוחני -דתי, הוא מגיע מבית אתאיסטי אשכנזי שאין שום קשר לדת ובשבילו הקבלה ואורחות חיים יהודיים עושים לו טוב לנשמה.. ערב אחד שמתי צלחות בשריות ואכלנו אוכל חלבי, שנינו לא שמנו לב חזהו כשסיימנו הוא שטף את הכלים והבחין שהצלחות בשריות... הוא כעס ואמר מה הבעיה שלי ואם אני סתומה... ומה קשה להבין ולהפנים אחרי שנה.. ואיים שייתן לי בוקס בפנים אם זה יקרה שוב... אני מרגישה שבגלל שיש לו הרבה כעסים על העולם ותסכולים הוא מגיב ככה... אני תמיד דנה אותו לכף זכות. הוא כבר שנים בפשיטת רגל, בו 47 היום, ירד מנכסיו לפני שש שנים, הוא מסים את הליך פשיטת הרגל עכשיו.. זה שאב אותו נפשית והוא מרגיש שהמדינה פשוט דרכה עלו עם המגף שלה לדבריו , הוא היה לפני כן רוב שנותיו בארה״ב כעשרים שנה, הוא לא מוכן לעבוד, וחי בצמצום רב מכסף של הבטחת הכנסה ועזרה של הוריו. הוא אדם מאוד אינטליגנטי ולא רואה את עצמו יכול לעשות כל דבר.. יש פה עניין של אגו. לפני כשלוש שנים, הוא התגורר אצל אמו בגלל המצב הכלכלי ופיות הרגל, וערב אחד היה להם ריב כי הוא רצה לקחת את האוטו שלה והיא התלוננה על יוקר הדלק, היחסים בינהם היו טעונים גם לפני כן ואז הוא היכה אותה עם מחבת , בגב בכתפיים ובראש, היא ברחה מהבית למשטרה. אני הכרתי אותו והוא סיפר לי כבר בערב הראשון את כל הסיפור שלו . אבל זה לא גרם לי לעזוב. מבחינתי אחרי כל הגברים הלא רציניים והמלאים בעצמם שהכרתי בשנות השלושים של חיי, הוא היה משהו מיוחד . הוא היה צריך אותי שאעזור לצאת מהמצב ההישרדותי שהוא חי בו , אבל תמיד שמר על סטייל, כי הוא גבר עם הרבה סטייל ומודעות לחיים נכונים. מייד נדבקנו אחד לשני. אני רציתי להכנס להריון ממנו ולהביא צאצא לעולם והוא הבין זאת מהר וככה נהיינו ביחד. היום אחרי שנה בדיוק ואחרי שהרגשתי שהאופי העצבני והביקורתי שלו עייף אותי ושאב ממני את הכוחות , גם אני צריכה להתמודד עם עצמי ועם העניינים שלי.. מה גם שהרגשתי שנושא הדת לא נתפס אצלי באותו אופן שאצלו וכל בעצם התחלתי להיות מתוסכלת ולעשות דברים רק כדי לרצות אותו. ביום שבת האחרון, קמתי בתחושה לא טובה אחרי שליחה לפני הוא דיבר שוב על נשים בצורה קיצונית מחאת כעס ואמר שהלוואי ונחזור למצב של שעבוד נשים.. אני מרחמת עליו ברגעים האלה, אני מרגישה שזה מתיסכול ותחושה של בגידה מצד נשים בחייו. כשהוא לא בהתקף כעס הוא איש עדין מחושב יפה ואינטליגנטי עד שהכעס תופס אותו. הלב שלי נמחץ ממחשבות עליו כשאני כותבת.. אני נוטה לבכות הרבה. בשבת בצהריים אחרי שהערתי לו על משהו וליטפתי את זרועו הוא סטר לי על היד כי זה לא היה נעים לו הליטוף.. נפגעתי ושא מרתי לו מה הבעיה למה אתה תוקפני .. למה אתה לא מדבר ואומר שלא נעים לך במקום להרים יד..הוא ענה בטון קר shut the fuck up הרגשתי שכל העלבון עולהלי לראש... כבר לא יכולתי.. קמתי ובבכי אמרתי שאני עוזבת.. התחלתי לסדר את הדברים שלי בשקיות, הייתי מאוד נסערת, הלב שלי כואב , אבל ההגיון אמר שאני אחיה לידו תמיד בתחושה לא טובה , לפי הקריסות שלו ותמיד אצטרך להזהר מאוד בבחירת המילים... עזבתי אחרי שנה , כמו סופה ...קמתי וסימנתי את זה, הוא לא הביט אליי, הוא לא האמין שאני באמת עוזבת.. אני אצל הוריי עכשיו והלב שלי נמחץ. אני מרגישה שאני צריכה תעצומות נפש כדי לשכוח ולהמשיך הלאה בחיי... ידוע שגבר מכה ועצבני זה לא דבר ככ טוב, אבל כשאוהבים וקשורים ויש מולך בן אדם ואני יודעת מה הסיפור חיים שלו וכמה לא קל לו... זה קשה מאוד לעזוב , מה גם שאני בת 40 רוצה צאצא ורוצה אהבה וזוגיות ונשבר לי הלב שוויתרתי על הקשר. אני פה אצל הוריי ומחפשת בתוכי את הכוחות להיות חיובית . מה דעתכם?