היי, אני משרת בצבא קרוב לשנתיים ונתקלתי לבעיה.
הגעתי למחלקה שלי והשתלבתי ואין בעיות מבחינה עבודתית או חברתית הכל מצויין.
כשהגעתי המפקדת שלי (בת 30+) הכניסה וקיבלה אותי בזרועות פתוחות, כמו כל מפקד לדעתי..
הקשר היה ממש טוב בהתחלה
דאגה, שאלה, התעניינה.
מדי פעם שיחות של שעה+-
אני חייב לציין שהיא שינתה אותי 180 מעלות
הייתי ילד שלא למד (נשרתי מביה"ס בכיתה י')
לא מתמיד, סגור, לא הייתי נוסע באוטובוסים!
לא עבדתי בעבר ולא היה לי את האומץ בכלל.
ועוד הרבה דברים לא טובים..
היא התעקשה והתעקשה ולא הפסיקה לדבר איתי על עבודה.
עכשיו, עבדתי, נרשמתי ללימודים והתחלתי ללמוד.
הפסקתי לעבוד לטובת הלימודים (השלמת בגרויות)
עושה רישיון נהיגה ועובד על טיפוח, חושב על העתיד.
אפשר להגיד שהיא חינכה אותי,
אין לי כל-כך משפחה, היא כמו אמא בשבילי.
היא עשתה עוד דברים ששינו לטובה!
אבל נגיע לעיקר.
נלך אחרונה, אחרי חצי שנה במחלקה, נודע שצריך להגיע קצין שיהיה מתחתיה.
התרגשה.
ניקיתי, עזרתי לבנות משרד חדש וסידרנו.
הכל היה עוד רגיל אז..
ואז הכל התחיל לאט לאט לדעוך.
לאחרונה (כבר יותר מ4 חודשים) שהיא קרה ואדישה כלפיי !!כלפיי!!
הפסיקה לשאול לשלומי, להתעניין, לדאוג, לשאול בכללי..
היחס שלה השתנה לגמרי, היא לא אותה אחת שהשוויתי לאמי.
היחס עבר להוא, לקצין, וזה מרגיש כמו אגרוף אחרי אגרוף, סכין הישר לליבי.
היו לי בעבר התקפי זעם שהייתי מוציא על אנשים, עכשיו ההתקפים חזרו, ומי שנפגע פיזית
מזה זה החפצים הקרובים אליי והיד שלי.
וזה כל פעם כשאני מגיע לבסיס, כל פעם!!!!!
וכן, אמרתי לה את זה, והפתעה! לא יודעת על מה אני מדבר, אפילו שהיא אמרה בעצמה לפני
כמה זמן שצריכים להוריד הילוך (עשיתי שטות והיא הגיעה למסקנה הזאת)
נמאס לי מהדקירות האלה כל פעם שאני מגיע לבסיס ואפילו מחוצה לו.
דיברתי עם קב"נית שיחות שבועיות ואמרה לי שכדאי לי להתמודד..
לא יכול, שבור נפשית כבר..
חייב עצות אני אבוד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025