מתח רומנטי ומיני גדול ביני לבין ידיד קרוב, אבל יש לו המון מגרעות - ללכת על זה בכל זאת?

יש לי ידיד ממש קרוב, הכרנו דרך חברים ומאז אנחנו בלתי נפרדים כבר כמה שנים טובות- הוא עזר לי המון במשבר משפחתי שעברתי קצת אחרי הגיוס ובכלל תמיד היה שם בשבילי וכמובן שגם אני בשבילו. הוא בחור עם אופי מדהים ואין בינינו שום בושות, פעם גם הכרתי לו מישהי שהייתה חברה שלו לכמה זמן עד שהם נפרדו מסיבה שלא הוא ולא היא הסכימו לפרט לי עליה, ומשם דברים נהיו קצת מוזרים.
התחלנו לצחוק זה עם זו שאנחנו חייבים להיות ביחד ודברים כאלה ולאט לאט זה נהיה יותר פלירטוט מאשר בצחוק, וכל פעם שאנחנו מתחבקים אני מרגישה צורך לעצור את עצמי מלנשק אותו כי זה מרגיש נורא טבעי לעשות את זה.
אבל עד לפני כמה שבועות זה היה סתם מחשבות וחשבתי שזה דברים שאני ממציאה בראש שלי, עד שהוא הציע לי שניקח את הקשר שלנו צעד קדימה. ממש צחקתי כשהוא אמר את זה, כנראה ממבוכה, אבל יצא שדיברנו על זה המון והבנו שיש לנו רגשות אחד לשניה, הוא אפילו אמר שהוא אוהב אותי אבל נראה לי שהוא מגזים.

אז תכלס הכל טוב ויפה והיינו יוצאים, אבל יש כאן אבל גדול, הוא בחור מאוד מיוחד כידיד אבל יש לו כמה מגרעות רציניות. הוא נורא קנאי, כשהוא היה עם החברה הקודמת שלו שהיא גם חברה שלי הוא כל הזמן שאל אותי אם אני יודעת איפה היא וכל פעם שהיא יצאה לבר בלעדיו הוא ביקש שאצטרף אליה כדי להשגיח עליה... כל זה ממש לא מתאים לי, אני בחורה שמסתובבת עם הרבה בנים וגם בבסיס אני בעיקר עם בנים, אני לא צריכה שיעשה לי דרמות לגבי זה כי זו מי שאני ואני נאמנה.
חוץ מזה, אני אשמע שטחית, אבל הוא לא בחור יפה בכלל. למרות שאני נמשכת אליו אני נמשכת אליו בגלל שאני מרגישה אליו רגשות ושאנחנו בהמון קרבה פיזית שהיא רגע לפני להיכנע למתח, לא בגלל איך שהוא נראה. אני לא שמה פס על מה שחושבים כשאני יוצאת עם מישהו, אבל כן אכפת לי ממה שאני חושבת ואני מפחדת שכל המשיכה הזו תיעלם ברגע שזה כבר לא יהיה אסור או משהו שאי אפשר לעשות ואז אני אשאר עם בחור שהוא בכלל לא הטעם שלי ולא מושך אותי.
ו, מעל הכל, כשניפרד אני אאבד את הידיד הכי קרוב שלי שהיה משפחה שניה בשבילי במשך הרבההה זמן.

מצד שני אני כמעט לא יכולה לעמוד בפיתוי. פעם אחת כשהיינו במסיבת שחרור של חבר השתכרנו ומצאנו את עצמנו מתמזמזים ועוד שניה שוכבים, ואני לא זוכרת הרבה אבל מה שכן אני זוכרת לא יוצא לי מהראש. אנחנו לא מדברים על זה ומעמידים פנים שזה לא קרה, אבל אני לא יכולה כבר להסתכל עליו בדרך אחרת!
במה לבחור?