נדפקו לי החיים, אין לי אור... רק חושך

אני בת 16 אמורה להיות עכשיו ביא , בכיתה י עברתי לביית ספר חדש כי הבית ספר הקודם היה חרא מכל הבחינות , רציתי בכלל לעבור עם חברות לבית ספר מסויים אבל אמא שלי לא רצתה להעביר אותי לשם ורבנו מלא עד שהתייאשתי ובסוף אחרי חודשיים בבית היא שמה אותי בבית ספר חדש שממש לא רציתי להיות בו .
היה לי זוועה שם שנאתי תבצפר , לא הרגשתי בנוח עם החברים התחלתי להיכנס שם לדיכאון והיועצת שמה לב לזה ולקחה אותי לשיחה אפילו עם המחנכת ואמא שלי .
אמא שלי ראתה שקשה לי ועדיין במקום לעזור ולבדוק מה יש היא הלכה איתי ראש בראש כל השנה .
בסוף שמתי זין ועזבתי את הבית ספר חודשיים לפני סוף הלימודים כי לא יכלתי כבר להיות שם , לא ניגשתי לבגרויות לא קיבלתי תעודה כלום .
עשו לי שיחה עם הקבסית בתקופה שהם ראו שעובר עליי משהו כי הייתי מחסירה המון בגלל ששנאתי לבוא לבית ספר הזה , וכשלא באתי בכלל הם לא שלחו שום קבסית ושום נעליים רק הביאו לי מכתב על זה שמעזיבים אותי
סיפרתי לכם בקצרה זה הרבה יותר מורכב אבל העניין הוא שאני אמורה להיות בכיתה יא עכשיו , כמובן שאף בית ספר לא יסכים לקבל אותי במצב הזה , אמא שלי כל החופש ישבה לי על העורק שאני אחפש עבודה כי בבית אני לא נשארת .
חיפשתי מלא השארתי תפרטים שלי בכל מקום אפשרי וגם אמא שלי ואחותי ניסו לעזור אבל אף מקום לא חזר אליי , אני מרגישה אבודה וחסרת מזל שאני צריכה לצאת לעבוד בגיל 16 ועזבו בגרות אפילו 12 שנות לימוד לא יהיה לי .
וגם עד שהשלמתי עם המצב שכל החברות שלי ילכו ללמוד ואני אקום לעבודה , אף עבודה לא מקבלת אותי אני לא יודעת מה לעשות כבר ממש לא חלמתי שאני אגיע למצב הזה אבל זה פשוט קרה .
אתמול אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לנסות להתקבל לבצפר אחד שאמרו לי שהוא מקבל את כולם כמעט , ואמרתי לה שאני מוכנה לחרוש ולהשקיע תנשמה אם אני אצטרך כי באמת שאני לא ילדה טיפשה , ובגלל זה אני לא רוצה לנשור כי אני מפחדת מאיך שיסתכלו עליי אחרכך
אמא שלי התווכחה איתי כזה כאילו היא לא רוצה שאני אלמד והיא אמרה לי שאין לי סיכוי כבר להתקבל לשום בצפר , זה היה כואב לשמוע את זה ובכיתי ממש אחר כך כל הלילה כמעט ..
אבל מה עוד יש לי לעשות ? איזה בחור יירק לכיוון שלי ? באל לבכות אני נואשת , נשבעת שאם לא הייתי מפחדת להתאבד הייתי עושה את זה ממזמן אין לי אור בחיים האלו רק חושך .