חבר שלי אובססיבי לניקיון וסקס זה מלוכלך. אחרי 4 שנות זוגיות הגיע הזמן להתקדם הלאה?

שלום לכל מי שקורא את השאלה, היא נכתבת עם דמעות בעיניים. אין לי עם מי להתייעץ כי הנושא מביך אותי, אשמח לשמוע את דעתך!
אז ככה...
אני וחבר שלי כבר כמעט 4 שנים ביחד, גילאים 22,27. תכננו לעבור לגור ביחד שנה הבאה וראיתי בו את כל מה שאי פעם חיפשתי בגבר. הסתכלתי עליו כבעלי לעתיד ואב ילדיי כשיגיע הזמן. ואז הגיע אתמול!
אתמול היינו יחד במיטה, היה מאוד חם ונשארנו רק בתחתונים. יזמתי מעבר לזה... חשוב לציין כי בזוגיות שלנו אני לא אסרב לסקס איתו, ואילו הוא סירב לי לא מעט. בהתחלה הייתי נפגעת ושואלת אם הוא לא נמשך אלי . אחר כך עיקמתי פרצוף ודיברנו על זה אבל כלום לא השתנה. למרות שהוא אומר שהוא אוהב ונמשך אלי בטירוף. בהמשך הפסקתי ליזום.. אתמול לא יכולתי לשלוט בזה! יזמתי.. ביג דיל. מה שקרה זה שהוא רצה וזה הורגש (אפילו מאוד) אבל לא פעל. לקחתי את ההתגרות שלב קדימה והורדתי לו את התחתונים והתחלתי לנשק אותו שם למטה. הוא עצר אותי בפתאומיות וחיפש נייר ומלמל שהוא עומד לגמור. באותו רגע שהבנתי שזה כל מה שהולך להיות ושוב אני ארגיש דחויה ופגועה כמו כל יתר הפעמים אך הפעם יותר כי אני מאפשרת לו סיפוק חד צדדי. קמתי מהמיטה, התלבשתי ויצאתי לרחוב. הוא בא אחרי ושכנע אותי לחזור אליו לדירה בטענה שיש משהו שאני לא יודעת והוא לא רוצה לדבר על זה ברחוב. אחרי חצי שעה בשמש הרותחת של שבת השתכנעתי וחזרנו אליו לדירה. הוא סיפר לי שהוא לא פעל כי יש לנו רק מגן מיטה אחד שהיה בכביסה בגלל הסקס יום קודם לכן. עכשיו אני חייבת להודות שבמהלך הסקס אני משפריצה הרבה פעמים ומשאירה אחרי שלוליות ענק... הסקס שלנו מלוכלך ולפעמים גם בעל מעט ריח. אבל לסרב לי בגלל זה?! חבר שלי אובססיבי לניקיון זה ידוע, אבל ברגע שהניקיון בא על חשבוני הרגשתי מחנק, שאני לא יכולה יותר לסבול זאת. ארזתי את הדברים שלי וירדתי למטה במחשבה שלשם אני יותר לא אחזור, חבר שלי הגיע אחרי ועמד איתי כעשר דקות בחניון בעוד שאני בוכה ואנחנו לא מדברים. שכנעתי אותו לעלות לדירה והייתי בטוחה שנפרדנו.
השעה הייתה צהריים, לא היה לי מספיק כסף למונית והתביישתי לבקש שיאספו אותי מוקדם (אנחנו גרים בערים שונות) בגלל שהמשפחה שלי מתה עליו ומחכה לו כבר בחג. תכננתי ללכת לבית הקפה השכונתי וללמוד שם עד הערב. הוא התקשר והודיע לי ששכחתי את הכיסוי משקפיים שלי ותוך שניה הופיע למטה. ניהלנו שיחה ארוכה שבסופה הוא הבטיח שיעבוד על עצמו ושזה לא יחזור על עצמו לעולם. הוא הזכיר לי את כל הרגעים היפים שעברנו ביחד מהצבא בו הכרנו ועד עכשיו שאני סטודנטית והוא בקבע ואנו עומדים לעבור לגור יחדיו. השיחה ארכה כשעתיים עד שהגיעו לאסוף אותי, במהלכה הוא לא הפסיק לומר לי שאני הדבר הכי חשוב לו בחיים האלו ושהוא לא רואה את החיים שלו בלעדיי. ואת האמת? יהיה לי קשה בטירוף בלעדיו ובאמת שחשבתי שהוא הגבר שאיתו ארצה לבלות את יתר חיי!
מה דעתכם? הגזמתי בתגובה? איך עלי לפעול- להפרד או לצפות לשינוי? כיצד ניתן לשנות אובססיה לניקיון? אתם מאמינים שיוכל להשתנות?

מצטערת על החפירה, אשמח מאוד שתגיבו! המקרה הזה כל כך קשה עבורי! חשבתי שאני חזקה אבל זה כבר שובר גם אותי...