מישהו אוהב אותי אבל אני לא אותו

היי. אני בכיתה ז', בקרוב אהייה בת 14. לפני כשנה וחצי הייתי בבת מצווה של שתי בנות מכיתתי (חגגו יחדיו), ובבת מצווה שלהן גיליתי על ילד מכיתתינו שאוהב אותי. לא אהבתי אותו כלל, לא רציתי להתקרב ולפגוע, והוא לא זה שאמר לי מה הוא מרגיש, כך שאם הייתי ממשכיה להתעלם לא היה אמור לפגוע בו יותר... לא התעלמתי לגמרי, נסיתי להתייחס יותר אך לא ברמה... לפני חודשיים בערך, קצת פחות, ילד אחר מכיתתי חגג בר מצווה. יצאתי לשניה מהאולם, לנשוף אוויר. אך לאחר ממש כמה שניות פנה אליי הילד שאוהב אותי. ביקש לדבר איתי בפרטיות וכמובן שהסכמתי, בידיעה מה הוא מתכוון לומר לי. הוא קצת גימגם, היה ממש לחוץ והתרגש מאוד. אך אמר לי כך: "אנונימית (שמי), אני חושב שהגיע הזמן שתדעי משהו שהסתרתי ממך די הרבה זמן. אני מצטער שהסתרתי ולא אמרתי לך קודם לכן פשוט לא ידעתי איך... אבל עכשיו תפסתי אומץ לומר לך שאני אוהב אותך כבר הרבה מאוד זמן". ידעתי את זה, לא הופתעתי כלל. לא רציתי לפגוע בו, אני כבר נפגעתי מזה בעבר ואני מכירה את ההרגשה, שאוהבים מישהו אך זה לא הדדי... עניתי לו כך: "תשמע, אתה באמת חמוד אבל אני חושבת שכרגע אנחנו לא מכירים מספיק בכדי להגיע לשלב מתקדם אם הבנת... אם תרצה נוכל להיות ידידים ולהכיר אחד את השנייה יותר טוב" הוא הבין אותי לגמרי, אולי אנו מכירים שנים אך בכל זאת בכל השנים האלו בקושי ודיברנו אחד עם השניה. אני סיפרתי לחברה אחת, הוא סיפר לחבר אחד (שבמקרה ידיד מאוד מאוד טוב שלי). אך חברה אחרת שלי ראתה אותנו מדברים... היא לא שמעה מילה, אך פנתה אליו לאחר שיחתינו. שאלה מה קרה שם ומה אמר לה, והוא ענה (היא אמרה לי): "כרגע אני לא יכול ממש לספר" והיה ממש ממש נרגש ולחוץ. ביררתי עם זה שהוא סיפר לו, והבנתי שהצלחתי. הוא לא נפגע. אם אתקרב אליו יותר בסוף ייפגע, אם אתרחק גם ייפגע אך פחות. מצד אחד איני רוצה להתרחק ממנו. הוא חמוד (לא במראה אלא באופי, אך אני לא שופטת על פי חיצוניות ובאמת שלא אכפת לי כיצד נראה), רגיש, נחמד ואוהב אותי ברמה שאף אחד אחר לא יוכל להגיע אלייה, אף אחד לא יאהב אותי כמו שהוא אוהב, זה פשוט נדיר והרגשה נפלאה. מצד שני, אני לא רוצה להתקרב כל כך כיון שאז אולי יחשוב שאנני אוהבת אותו... וכאשר יגלה שלא, ייפגע. אני כן מנסה להתקרב, אך ממש במידה מועטה ולא מזדרזת כלל, אני לא רוצה שירגיש שלא אכפת לי ממנו אך גם לא רוצה שירגיש שאני אוהבת אותו, כי שני הדבריםנ האלו לא נכונים. אכפת לי ממנו ומרגשותיו, אך איני אוהבת ואפילו לא מחבבת. חשוב לי לציין שאני אוהבת ברמה מטורפת מישהו אחר... אבל ברמה מטורפת לגמרי וזמן רב, מעל שנה. הוא יודע (לא זה שאוהב אותי אלא מי שאני אוהבת) וכנראה שגם מרגיש כמוני. כרגע קצת קשה לי לדעת כיון שעזב לאמריקה לפני כמעט כשנה ויחזור רק בחופש. כשיחזור נדבר שוב ואוכל לברר... אם אתן לו להזדמנות זה יהיה רק שנה הבאה, אחרי שאדע מה מרגיש מי שאני אוהבת. לא אוותר על אהבה אמיתית של שני הצדדים. מה לעשות? הוא באמת אוהב אותי ברמה מטורפת, אני לא רוצה לפגוע... אך אם אתקרב ואתן ניסיון, אני אפגע בעצמי. ואני אדם שחושב קודם כל על רצונות ורגשות אחרים מלפני עצמו. אני באמת לא יודעת מה לעשות...