להגיב
לפני שנתיים הייתי בקשר עם בחור שהיה מבוגר ממני. בהתחלה הייתי סגורה מרוחקת ולאט לאט עם הרגישות שלו,ההקשבה והתי מחיזור התחלתי להתקרב אליו. ואז הוא נהיה מרוחק כבר בקושי היה מדבר איתי ויוזם... הרגשתי שרק אחרי ש"כבש" וקיבל אולי את מה שרצה הוא נהיה אדם אחר ואף פעם לא היה לו הסבר... כאילו התחיל להיות בן אדם אחר. כאשר הייתי מתקשרת אליו לרוב לא היה עונה, או חוזר אחרי כמה שעות טובות (אם בכלל) ולהודעות בדרך כלל מגיב בלקוניות ובאדישות רבה.
בסוף התברר שהבחור נשוי.
הרגשתי רע, איבדתי אמון באנשים התרחקתי מאנשים וכאלו שחשבתי שהן חברות,
פשוט לבד בלי אף אחד.
חשבתי איך, נגררתי לזה... כעסתי על עצמי. אולי הוא רק ניצל אותי, אחרי זה הוא פתאום היה מתקשר פעם ב.... רק כשהיה צריך ממני עזרה במשהו . אף פעם לא היה מדבר איתי סתם כדי לשמוע מה איתי באמת..אף פעם לא מתעניין באמת. נהיה הפוך לגמרי מאיך שהוא היה בהתחלה.
התחלתי לסנן ולא לענות, כפי שהוא עשה לי. התאפקתי והכרחתי את עצמי לא לענות... הרגשתי כמו סמרטוט. אין לי האשמות כלפיו אני כועסת על עצמי שלא ראיתי שהייתי בזה כל כך הרבה זמן בתוך בועה ותמיד רציתי להיות ולעזור לו , להיות שם בשבילו וכאשר הייתי צריכה אותו - הוא אף פעם לא היה שם...לא היה אכפת לו ממני בכלום.
אין בנינו שום דיבור וכלום. חסמתי אותו ואחרי תקופה שלא היה לי פייסבוק הוא שלח לי שם הודעה... מה לעשות? להגיב? להתעלם?
אני לא מבינה למה אני עדיין חושבת עליו ועצוב להגיד שאיפשהו עדיין חושבת מה איתו ולמה בכלל אכפת לי ממנו עדיין... לאחד שהשאיר לי כזו צלקת בלב? סליחה על האורך. תודה על כל עצה...
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025