איך אנשים יכולים להיות כל כך מזויפים!?!

לא ידעתי איפה לשים את השאלה הזאת אז בחרתי במתבגרים רק כי אני מתבגרת. טוב אז אצלי בעיר זה א'-ו' יסודי ומ ז'-י"ב תיכון. ביסודי לא ממש הייתי יכולה להיפתח, בכיתה א'-ב' הייתי כזה לבד והיה לי ממש קשה להתחבר לאחרים. היו ויש לי גם בעיות בבית עם המשפחה שלי אבל זה נשמור לאחר כך. בכיתה ג' התחלתי להיפתח והתחברתי לילדה אחת והיא הייתה החברה הכי טובה שלי (שם בדוי: אנה) , גם התחלתי לדבר עם אחרים אבל אם הייתי צריכה לבחור הייתי בוחרת בה בכל מצב. היינו חברות טובות שנה ואחר כך הגיעה תלמידה חדשה(ש"ב: נועה) והיא ישר התחברה עם אנה ודי ננטשתי. בכיתה ו' נועה נכנסה לריב עם אנה ואני הגנתי עליה, למרות שהיא נטשה אותי אני לא הייתי מוכנה לנטוש אותה.
כשעלינו לתיכון היה לי יותר קל להיפתח לאנשים והכנו שתי בנות (ש"ב: טוהר ומיתר) שהיו חברות טובות והפכנו לסוג של רביעייה. בכיתה ט' היה ריב בין אנה וטוהר לבין מיתר, עוד פעם ננטשתי והן לא דיברו אחת עם השנייה כל השנה. בתחילת כיתה י' אנה וטוהר אמרו לי שמיתר מזויפת והיא סתם משקרת בלי סיבה. שמעתי את הכל והחלטתי לתת לה הזדמנות נוספת (כל אחד צריך כזאת) כנראה טוהר ואנה הבינו מזה שבחרתי במיתר ולא בהם אז הם די הפסיקו לדבר איתי. אז נשארתי עם מיתר אבל זה הרגיש מזויף, היינו חברות רק בבית ספר, תמיד אמרצי לה 'אולי תבואי אלי מחר נלמד למבחן?' היא הייתה אומרת לי 'אני אבדוק' ולא אמרתי לי כלום. יום אחרי אני מגלה שהיא למדה עם טוהר ואנה ועם עוד ילדים שהיא לא הייתה כך כך קרובות אליהם. עכשיו אני כך יום חושבת שהם רק ניצלו אותי כל הזמן הזה ורצו רק להביך אותי ולהשפיל אותי. עכשיו אנחנו מחליפות מילה פעם בכמה זמן אבל לא יותר. מיתר עדיין חושבת שאני יכולה להיות חברה טובה שלה אחרי שהיא עושה לי דברים כאלה כמה וכמה פעם, ולא רק ללמוד למבחנים, אפילו סתם לצאת היא לא אומרת לי כלום. אני יכולה לבוא יום אחרי מבואסת והיא תגיד לי 'מה קרה? אני יודעת שקרה משהו. אני מכירה אותך' ובעצם היא לא מכירה שם צד שיש בי. לא רק בעיות בבית ספר יש לי גם בעיות בבית. כשהייתי בת 13 נכנסתי לדיכאון, כמעט הייתי אנורקסית ומהפחד שזה יקרה התחלתי להשמין, וההורים שלי לא מסוגלים לקבל אותי לבית כבר. כאילו הם הביאו עב"מ לעולם. אז גם השמנתי, גם יש לי פצעונים וגם לא יכולים לקבל אותי כמו שאני בבית אפילו. אחותי תמיד יורדת עלי וההורים שלי תמיד חושבים שהדבר היחד שאני חושבת עליו זה לאכול אז הם גם אף פעם לא סומכים עלי. ואני גם לא יכולה לדבר על הדברים האלה עם אמא שלי כי אחותי הקטנה הסיטה אותה נגדי, ואמר שלי הסיטה את סבתא שלי נגדי אז שאני באה לבקר אותה (מה שלא קורה הרבה במשפחה שלנו ) היא שונאת אז זה, היא ואמא שלי יכולות לדבר איתי רגיל ברגע אחד אבל ברגע אחר הם יכולות לרכל עלי כאילו אין מחר