אמא שלי לא מאפשרת לי לחוות את גיל הנעורים, סגורה בבית

אז ככה . אני כבר במשך מעל שנה בבית כל הזמן לא יוצאת בכלל , רק לזרוק את הזבל . וזה נובע כי אמא שלי לא מסכימה לי לצאת עד מאוחר וזה מונע ממני לבלות עם חברים , יש לה הרבה דרישות כמו לכל אמא דואגת .
אבל לפעמים אני מרגישה שהיא עושה את זה כדי למנוע ממני הנאות של החיים ורק ללמוד איך להיות אשה לנקות ולבשל ( יש לה הרבה דעות קדומו. לגבי זה אבל לא אפרט ).

אני שומרת על כל האחים או בני דודים קטנים מתי שכולם יוצאים להנות עד מאוחר ( יש לי בני דודים בגילי ) אני ממש כבר מתנהגת כמו מבוגרת הם כבר קראו לי “ אמא “ כמה פעמים וזה מפחיד אותי .. אני רק בת 17 שכל החיים שלה עוברים מולה אף פעם לא עישנתי או שתיתי ויש לי את החברות הכי טובות שיש בעולם שלא מתקרבות לזה יש לי ממוצע 92 בלימודים . אני פשוט לא מבינה למה אני לא יכולה לצאת שישי אחד או לחגוג ל“ג בעומר פעם בחיים שלי או לחגוג את העצמאות או לחגוג יום הולדת עם חברות באיזו מסעדה ולא להתקע כל הזמן בבית .

ניסיתי לדבר איתה על זה , אבל היא עקשנית ברמות לא מוכנה לזוז מהדעות שלה היא אומרת לי כ“ שאני אהיה חוקית “. אני רושמת את זה בדמעות כי כרגע אני מרגישה מתה , כל חיי הנעורים שלי מתבזבזים בללמוד לבשל ולנקות ולטפל באחים\בני דודים קטנים. אני לא רוצה לחיות ככה .. אבא שלי נוטה להיות לצידה גם . החיים שלי עוברים מולי ואני לא עושה כלום לגבי זה ואני לא יכולה לעשות כלום לגבי זה וזה מפחיד אותי .. מפחיד אותי למות מחר ולדעת שכל הזמן הזה לא חייתי בכלל שהייתי נעולה בבית .


ניסיתי להשאר חיובית לגבי זה אבל אני כבר נשברת יותר מדי בזמן האחרון ונוצרים וויכוחים לגבי זה בבית וכאשר יש וויכוח אני לא מצליחה אף פעם להגיד את עמדתי אלא רק לשמוע את דעתם ואז לפרוץ מבכי. מה לעשות ? אני באמת שאני לא יודעת - אני לא מתכוונת לברוח שישי אחד מהבית זה ממש לא , אבל קשה מאוד לדבר איתה ושהיא תסמך עליי אני עשיתי כל דבר כדי שהיא תסמך אבל היא לא משחררת אותי מהבית וזה חונק אותי וגורם לי להיות לבד . אף אחד מהחברים שלי כבר לא מזמין אותי לכלום - לשום יציאה אני נפגשת איתם בבית ספר והם גרים מולי . זה לא הגיוני . מה לעשות ? איך לשכנע אותה ?? בבקשה :)