חושבת שההורים שלי היו מעדיפים שאני אמות ולא אחי, אני לפעמים מצטערת שזה לא קרה...

אני בתחתית של התחתית של החיים שלי כרגע, החיים שלי דרמטיים מדי ועצובים, ואני הייתי ילדה שמחה וזה מה שאני משדרת לחברים שלי כלפי חוץ, חיוכים בדיחות צחוקים , אבל בפנים אני ריקה לגמרי, כל יום אני בוכה, כל יום! אין לי אף אחד , אחי הגדול האהבה של החיים שלי, התקווה שלי, הסיבה היחידה לחיים המחורבנים שלי , נהרג. יש לי אחות תאומה שפעם היינו קרובות אבל מסתבר שאני ילדה קשה והיום אנחנו כבר לא מדברות, רק חולפות אחת מול השניה בבית ספר ובבית, כאילו כלום. על אבא אין מה לדבר, הבן אדם לא יכול להיקרא אבא, הוא עשה דברים נוראיים לאמא שלי שבן אדם נורמלי לא יכול לעמוד בהם, אני והוא ביחסים זוועה, ניתקתי איתו קשר לחצי שנה שלא התראינו בכלל, ועכשיו עוד פעם אנחנו לא מדברים, אמא שלי כבר שונאת אותי, היא כל הזמן מדברת עליי מאחורי הגב עם אחותי דברים רעים ששתיהן שונאות בי. אני סופגת וסופגת אלוהים כמה אפשר? אני לא מצליחה להבין איך אני מצליחה להקרין כלפי חוץ שהכל בסדר ורגיל , שבעצם החיים שלי הם כלום, אני לא יכולה יותר כבר, אני לא אשקר עברו לי בראש רעיונות להיות קרובה לאחי, ופשוט לוותר ודי כבר אין לי כוח לחיים שלי, כמה עצב, כמה בכי ושנאה, אני לא מסוגלת להכיל כבר הכל בתוכי, בא לי להתנתק מהחיים האלו, לסיים את זה, אבל אני עוצרת את עצמי כי אני בטוחה שהעתיד שלי אני אבחר מי יהיה נוכח בו והאנשים שעושים לי רע יצאו, אז אני חושבת לעבור לפנימיה, אבל אני לא מסוגלת לעזוב את חברים שלי ואת העיר שלי , אני אוהבת לחיות פה, ואני לא רוצה לעזוב את חברים שלי, אז אני ממשיכה לספוג, לאחרונה מצבי ממש קשה, ומה שאוכל אותי מבפנים זה הקטע שכולם נגדי, כולם שונאים אותי, אמא אבא ואחותי, לא נשארו לי אוהבים, אומרים שילד יודע מתי ההורים שלו לא סובלים אותו, אז אני יודעת, אני נטל, הם שונאים אותי ואם היו חושבים על זה , הם היו מעדיפים שאני אמות ולא אחי, אני לפעמים מצטערת שזה לא קרה, כי אם ידעתי שהחיים שלי יהיו כאלה, הייתי מוותרת על זה, יש לציין שאני לא תמימה, אני לא מסוגלת שידרכו עליי, ואני מחזירה בכל הכוח שיש לי, אני מסוגלת לאבד את זה, אמא שלי קוראת לי בשמות, משוגעת, מטורפת, חוזרת על מה שאני אומרת, צוחקת עליי, אאבל אני בחיים לא אבכה מולם, לא אראה להם שזה משפיע עליי, שזה שובר לי את הלב.
שאני פאקינג לא מוצאת סיבה מזדיינת לחיים שלי יותר.
אני פשוט ריקה. אני צריכה עזרה. בדחיפות, עצות.
או סתם דעה על העניין. לשתף את המצב שלי כי הכל אגור בי ועוד שנייה מתפוצץ. אני לבד לגמרי.