החבר הכי טוב שלי מהיסודי נהיה חבר יותר טוב של החברים החדשים בחטיבה. מה עושים?

אני, החבר הכי טוב שלי ועוד רוב השכבה מהיסודי הגענו לחטיבה חדשה השנה עם ילדים חדשים. כולם לאט לאט מתחילים להתחבר ואני רוצה עוד חברים כי יחסית לחבר הכי טוב שלי, אין לי חשיבות גדולה מאוד. בתחילת השנה ניסינו להכיר את כולם והמצב החברתי שלי היה מצוין, אבל בכל קהילה חברתית שאני נמצא בא, המצב החברתי תמיד יורד לאט לאט. אין לי בית גדול מאוד עם גינה וכו' ולחבר שלי יש והמון ילדים באים אליו ואפילו ילדים שאני לא מכיר כי יש לו בית גדול עם גינה ואפשר לשחק כדורגל ולפעמצים הוא עושה מפגשים חברתיים עם הילדים האחרים ואני לא מוזמן, זה מעצבן כי כל יום שאני איתו בדרך לבית הספר, כשמגיעים אז הוא מדבר עם כל החברים שלו וכיפים חיבוקים וכו' ואני פשוט עומד בצד וזה מעצבן ולא נעים לחוות את זה כמעט כל יום ועם חברים אחרים. יש לי את החברים שלי אבל גם
להם יורד להם ממני לאט לאט ואצלו זה בדיוק ההפך. הוא עדיין מדבר איתי ומתייחס אלי אבל לא תמיד. כולם מדברים איתו וצוחקים איתו ולאחרונה הוא נהיה צפוני (סנוב) עם החברים האחרים ופיתח סוגייה של ערס שכל דבר שמישהו עושה הוא פתאום מעיר לטובת ה"חברים" החדשים. גם לי ולעוד הרבה.
הוא טוב ממני בהרבה דברים וכל דבר הוא מקצין כדי שכולם ידעו. החברים האחרים שלו הפכו אותו למישהו אחר לגמרי כי הוא אף פעם לא היה ככה. אני מדבר עם ההורים והיועצת ואני לא מקבל עזרה משום כיוון. למה דווקא ממני יורד לכולם הרצון להיות לידי? אני תמיד מקבל את הסטטוס של ה"ילד שלידו" והשעיר לעזאזל של כולם והיו לי חברים "זמניים" שגם להם ירד ממני לאט לאט ובשבילו הם לא זמניים אל קבועים והוא בקשר טוב איתם אבל מה איתי?? איפה אני בכל הסיפור הזה? הוא שואל אותי עם הזמינו אותי ליום הולדת של X או לבר/בת מצווה של Y והוא לעיתים גם משקר רק כדי לעצבן אותי כי הוא יודע שלא תמיד מזמינים אותי או עם עשיתי שיעורי בית ועשיתי ארבל לא הבאתי הוא חושב שלא עשיתי והוא רוצה שכולםםם ישמעו על זה וגם כשאני כותב את הכתבה הזאת אני מתעצבן כי למה זה מגיע לי? דווקא אני מנסה להיות הכי חברותי ומפנק את החברים שלי והזמנתי חברים לראות אצלי סרט בתלת מימד על מסך גדול מאוד ומה ששאני מקבל מהחברים שלי זה רק ח**? אני חושב על איך שהוא מכיר את כולם ואפילו ילדים מהתיכון ואני תמיד רק לידו עומד ושותק! למה?! למה?? עכשיו אני יודע שאולי אני לא תמיד מזמין וכו' כי אני יודע שהם יגידו שהם לא יכולים והכול, גם לפני כמה ימים כתבתי כתבה על ילד שעושה בר מצווה באותו תאריך שלי והרוב באים אליו והחבר שלי יודע שכולם יבואו אליו והוא שמח על זה. כתבתי גם על כתבה שאני רוצה להתקדם בחיים שלי עם נדלן ועסקים רק כדי להראות לכולם מה יצא ממני ושזה התחום האהוב עלי ושכל מי שאמר שאין לי אחריות משל עצמי, שיחשוב שדוב על מה שהוא אמר!
תרגישו במקומי את ההרגשה ואז תבינו למה אני מתכוון. אני מקנא בו? אני לא מקנא בו? מה?! כולם מדברים איתו וצוחקים איתו ואותם חברים שאיתו בסבבה צוחקים והכול וגם איתי, אבל איתי הם מתנהגים יותר רציני כמו אל איזה סוג של חננה. ואני לא חננה בכלל. למה דווקא ממני יורד הרצון להיות בקרבתי? למה אני חושב שאני מקנא ב"חבר הכי טוב שלי". אולי לשעבר? להמשיך הלאה? מה לעשות?

אשמח מאוד לתשובה בהקדם כי המצב החברתי בחיים מאוד חשוב לי ויעלה לי את הביטחון העצמי והתחומים הלימודיים והכול בחיים! תודה לצופים ובמיוחד לצופים שמציעים. הצביעו בסקר למטה! תודה!
נ.ב: אם חשבתם על האפשרות של לנתק קשר, זה לא יעזור בכלל אנחנו וההורים שלנו חברים טוביעם ונפגשים בבתי מלון, צימרים וטיולים וכו'. לא יעזור לנתק קשר.