מאוהב ולא מצליח לעבור הלאה, מה אני עושה כדי להפסיק לאהוב אותה כל כך?

שלום לכל הגולשים,
אני בן 14 ובכיתה ח', ואני מאוהב במישהי מהכיתה שלי כבר שנתיים וחצי.
התאהבתי בה בכיתה ו', ואז עוד היינו בשתי כיתות נפרדות ולא הכרנו הכי טוב.
באמצע כיתה ו' שאלתי אותה והיא לא הייתה בעניין, והאמת שהיו המון בנים שרצו אותה ולכולם היא סירבה.
בכיתה ז' שמו אותנו באותה כיתה, במקרה הושיבו אותנו ביחד ונהיינו ידידים (די טובים אני חייב לומר).
הייתי בטוח שעכשיו, כשאנחנו מכירים והיא נהנית לדבר איתי, ואפילו יש לנו הרבה נושאי שיחה משותפים, היא תסכים.
שאלתי אותה שוב והיא לא הסכימה. יכול להיות שחלק יפקפקו בכמה שילד בגיל 13 (זה היה בשנה שעברה) יכול להיות מאוהב, אבל זה די שבר אותי. לא התדרדרתי לדיכאון או משהו בסגנון, אבל כן נהייתי בן אדם קצת יותר עצוב וממש התייאשתי.
השיא היה באחד ימים האחרונים של כיתה ז', כשילד מהכיתה שלי שאני ממש לא אוהב, והוא סוג של בריון חסר ביטחון שדורך על כולם כדי להרגיש טוב ונדבק למגניבים, ממש בריון קלאסי מהסרטים, שאל אותה אם היא רוצה לצאת איתו. נתחיל בזה שהיא אמרה לו שמרגש אותה שהוא שאל אותה את זה (הם ביחד מהגן ומכירים טוב), ואחרי שבועיים של התלבטות היא הסכימה.
זה די הרס לי את החופש, כשבשבועיים שלושה הראשונים הייתי ממש מדוכא, ואחרי כמה שיחות עם חברים טובים זה עבר לי, והרגשתי קצת יותר טוב כי חשבתי שהיא תבין שהוא אפס.
לקראת סוף החופש הילד הזה נפרד ממנה, בלי שהם ממש נפגשו או דיברו אחד עם השני יותר מדי.
כשהסתיים החופש וראיתי אותה שוב (לא התראינו בחופש) פתאום, בשנייה עברה לי מחשבה בראש, וכל האהבה שהרגשתי אליה שנה וחצי כאילו הפסיקה.
חשבתי-אם היא רוצה מישהו כמוהו שמקלל כל היום, נותן כאפות ומעצבן את כולם ולא אותי, אז היא לא שווה את זה בכלל.
חצי שנה הייתי בטוח שאני לא מאוהב בה בכלל, והרגשתי חופשי:
לא הייתי צריך לדאוג מה היא תחשוב על מה שאני עושה כל הזמן, להיות מובך כשהיא באזור ודברים בסגנון.
כל הזמן הזה עדיין לא דיברתי איתה, והפעם האחרונה שדיברנו הייתה לפני שהיא הסכימה לצאת עם הבריון (ככה אני אקרא לו).
חצי שנה מתחילת שנת הלימודים, יצאנו לטיול השנתי.
הנסיעה הייתה משהו כמו 3 שעות, ובזמן נסיעות ארוכות אני תמיד אוהב להתבודד קצת, להסתכל מהחלון ולחשוב קצת עם עצמי.
היא עלתה לי לראש, וחשבתי-למה אני לא מדבר איתה יותר? אני לא אמור לכעוס או משהו, הרי לא אכפת לי ממנה בכלל, אני לא מאוהב בה יותר.
אחרי שיחה עם ידידה הבנתי שפשוט נפגעתי מאוד, אבל שאני עדיין מאוהב בה...
החלטתי לשים הכל בצד ולחזור לאט לאט למסלול, אפילו רק כדי להיות ידידים, ולא בשביל שנהיה ביחד.
היינו שנינו עם עוד חברה שלה באזור מסוים בקיבוץ שישנו בו וחיכינו להיכנס למקלחות, אז התחלתי לדבר, ובגלל שכל כך הרבה זמן לא דיברנו על כלום, השיחה ממש זרמה והיה הרבה על מה לדבר, ואז חברה שלה אמרה שהיא התגעגעה לזמן שאני והיא (הילדה שאני מאוהב בה) היינו חברים טובים.
היא הסכימה ושאלה למה התרחקתי.
הבנתי שזאת הזדמנות לפתוח הכל ושזה מה שכדאי לי לעשות, ואמרתי שגם אני התגעגעתי לזה ושאני אסביר לה אחר כך בפרטיות.
הייתה לנו שיחה והסברתי לה שממש ביאס אותי שהיא יצאה עם הבריון ושממש כעסתי, והתנצלתי על זה שהתרחקתי כי באמת הרגשתי שזה לא בסדר מצידי ושמן הסתם מותר לה לעשות את הבחירות שלה.
אחר כך אמרתי לה שעדיין יש לי רגשות אליה והיא אמרה שהיא תמיד ראתה אותנו כידידים.
בהתחלה ממש שמחתי והייתי גאה בעצמי על השיחה הזאת, אבל עברו כמה ימים והבנתי שאני באותו מצב של לופ שאני לא יכול לצאת ממנו, ושאני מאוהב בה ולא יכול לצאת מזה.
מה אני עושה כדי להפסיק לאהוב אותה כל כך?

נ.ב.-סליחה שהשאלה כל כך ארוכה, רציתי לספר לכם כמה שיותר כדי שתוכלו לעזור יותר ושיהיה לכם מעניין :)