למה כולם כל כך מפחדים מהלא שגרתי?

אני כל הזמן חושב על פתיחת עסק.
אני בטוח ב 100% שאני לא יעביר את החיים שלי כשכיר כי לדעתי זו עבדות לשמה.
אני בטוח ב 100% ביכולות שלי ובשכל שלי ואני באמת מאמין בכך שאני יכול להרים עסק ועסקים זה מה שאני רוצה לעשות.

אני לומד הנדסת תעשייה וניהול ואני כל הזמן מחפש כיצד להשתמש במה שמלמדים אותי למטרות שלי ולא בהכרח לעבודה כשכיר, אבל אני שם לב שהכל שם עובד הפוך.
דבר ראשון המבחנים הם פשוט מדד גרוע ביותר, שגורם לך להתכונן למבחן ממבחנים של שנים קודמות כמו תוכי ואז מי שזכר יותר מקבל ציון יותר טוב.
דבר שני כל הקורסים שבאמת מלמדים אותך משהו לא משפיעים לך על הממוצע בכלל, ולעומתם כל הקורסים שאתה בחיים שלך לא תשתמש במידע שדוחפים לך בהם משפיעים לך הכי הרבה על הממוצע.
אני רואה את הבהלה של הסטודנטים המסכנים שנכשלים ואני פשוט מרחם עליהם כי הם חושבים שיהיה להם טוב אם הם יקבלו ציונים גבוהים אבל ציונים גבוהים זה לא אומר שתתעשר זה אומר שיעמיסו עליך כמות מאמץ שאם היית משקיע בעסק כבר יכולת להרוויח 30 או 20 או 15 או אפילו אם רק 10 אז לפחות הכל תלוי בך ולא במנהל שיעשה לך טובה ויעלה לך את השכר בשקל אחרי שתייצר לו מיליון במקרה הטוב.

כשה אני מדבר עם אנשים על הדברים הללו נראה כאילו הם לא לוקחים ברצינות את המחשבות האלו ופשוט לא רוצים לראות את הדברים האלה, הרבה יותר נוח להם להישאר עיוורים וככה גם ההורים שלי.
התלוננתי לאמא שלי על מה שאני חושב והיא פשוט אמרה לי "אתה לא צריך לחשוב יותר מידי על זה, אתה צריך ללמוד ולקבל את התעודה הזאת ולהתחיל לעבוד" ובאותו הרגע פשוט הפסקתי לדבר איתה כי אני פשוט בז לעד כמה הבן אדם הזה מקובע בשגרתיות הפרהיסטורית של העבדות המודרנית. במילים אחרות היא אומרת לי "אל תחשוב עם השכל שלך בן, גם ככה אין לזה טעם, פשוט תעשה את מה שכולם עושים כמו קוף, WTF???

אני יודע שזה הרבה יותר קל להתפתח בסביבה תומכת והלוואי שההורים שלי היו אנשים שהייתי יכול להסתכל עליהם ולהגיד "אני גם רוצה להגיע למה שהם הגיעו" אבל לא, אני לא. וגם הם לא תומכים בי ובשאיפות שלי, אני הייתי מת לראות את הבן שלי חושב אחרת והייתי מת לראות שיש בו את השאיפה באמת לעשות משהו מעבר למה שכולם רוצים.
אבל כנראה שזה הטבע של האנשים ובין אם מקבלים את זה ברצינות ובין אם לא אני כן יעשה את שלי. כבר ראיתי בעבר כסף מגיע ממקומות שמיהם לא חשבתי שיגיע, אומנם בכמויות קטנות ולפרקי זמן קצרים אבל זה עדיין משהו, וזה תמיד נראה בלתי אפשרי עד שפתאום אתה רואה את הכסף כל מה שצריך זה לתכנן להאמין בעצמך וליזום כי בלי יוזמה לא יקרה כלום.

בסך הכל רציתי לפרוק כי התעצבנתי.