רוצה להיות בין החבר'ה. איך לעשות את זה?

הגיע החופש הגדול וגיליתי שכמעט ואין לי עם מי לצאת.
יש אצלי בכיתה קבוצה של 6 ילדים שכל הזמן יוצאת לים, לבריכה, לסרט או לכל מקום אחר. זאת גם הקבוצה של המקובלים יותר. אם ממש לדרג, אני מרגיש שאני די קרוב לשם.

אני חבר של כולם שם, של כל ה6 ילדים (מתוכם חבר טוב של אחד או שניים). אני מדבר וצוחק איתם בבצפר בהפסקות, נפגש איתם אחרי הצהריים (לא ביחד. כל פעם אני הולך לילד אחד או שהוא בא אלי) ורק מדי פעם יוצא עם חלק מהם- וזה קורה בדרך כלל רק כשאני יוזם.
אבל עדיין אני לא נמצא בחבורה שלהם. אנחנו בכיתה ח'. אני איתם בכיתה מתחילת החטיבה, כבר שנתיים, ואף פעם לא הפריע לי הנושא הזה שאני לא איתם בחבורה. תמיד הייתי יוצא לסרט עם חלק מהם פעם בחודש ככה וזהו- זה היה מספיק בשבילי. (הם היו ממשיכים ויוצאים כמעט כל שבוע).
כשהייתי רוצה לצאת לסרט הייתי מדבר עם אחד החברים הטובים, שואל אותו אם באלו שנצא כמה ילדים לסרט. הוא היה אומר בדרך כלל שכן והיינו מצרפים כמה ילדים ויוצאים איתם.
הייתי עושה את זה כי אם אני לבד יבוא מול קבוצה של 5-6 ילדים אף אחד לא יקשיב לי. החבר'ה שם צריכים מישהו משלהם שיאשר שאפשר לצאת, והדרך היחידה לגרום להם לצאת איתי זה לדבר עם אחד החברים הטובים שלי שם קודם.

לאט לאט לקראת סוף השנה הפסקתי לעשות את זה כי הרגשתי שאני מציק ונדחף- ובגלל זה גם מצאתי את עצמי יותר בבית.

עכשיו הגיע החופש, ואני מרגיש פשוט בודד. הם הזמינו אותי פעם אחת לצאת וזה באמת שימח אותי והרגשתי שגם הם נהנו איתי (היינו 5 באותו הרגע) , אבל חוץ מזה הם יוצאים ביחד כמעט כל יום לבריכה או לסרט או לאחד הבתים של מישהו, ומכל הפעמים האלה הם לא טרחו לומר לי שהם יוצאים. אף אחד מהם לא טרח. אפילו לא החברים הטובים שלי ששם- וזה מה שגומר אותי.

עכשיו אני רוצה לנסות ליזום איתם משהו. לצאת איתם לסרט או לבריכה, אבל אני לא יודע כלכך איך. ניסיתי כבר פעם אחת החופש לקבוע דרך החבר הטוב אבל הוא התחמק. עכשיו אני מרגיש שאני מציק ונדחף ובגלל זה אני פוחד לנסות לשאול אותו או מישהו אחר עוד פעם.

זה גם מעצבן אותי ומעליב אותי שהחבר הטוב שלי ששם בקושי מתייחס אלי. אני מנסה לקבוע להיפגש איתו אבל הוא אומר שהוא לא יכול. והוא גם לא מנסה לקבוע להיפגש איתי ביום אחר, כמו שחברים אמיתיים עושים. מבחינתו הוא לא יכול וזהו. (נגיד יש לי חבר טוב שהוא לא בחבורה הזאת וכשאני קובע להיפגש איתו והוא לא יכול הוא ישר מנסה לקבוע לתאריך אחר).
זה כלכך מעליב אותי. הוא גם אמר לי לא מזמן שאני החבר ההכי טוב שלו (אנחנו מכירים 7 שנים), וזה רק מראה לי כמה שהוא צבוע. כאילו אני חבר טוב שלך לא? אז למה אתה לא יכול לקרוא לי גם שאתה יוצא עם החבר'ה? למה אתה תקוע בחבורה שלך ולא מתייחס אליי?
חשבתי כבר יותר מפעם אחת לנתק ממנו את הקשר, אבל הילד הזה מתהפך. יש לו תקופות שהוא יהיה החבר ההכי טוב שלי, ויש לו תקופות שהוא יהיה בדיוק ההפך (כמו עכשיו). הבנתי שאני לא יכול לנתק ממנו את הקשר כי כשהוא בתקופה טובה כיף לי איתו. יש לי עוד סיבה, שאני לא מאמין שאני חושב עליה אבל זאת האמת- אני צריך אותו. איתו אני יכול לקבוע לצאת עם חברים בתקופות הטובות שלו.


מה לעשות? איך להיכנס לחבורה הזאת של ה6 ילדים? אני יודע שאני צריך ליזום וליזום כל הזמן ולהיפגש איתם כל הזמן עד שהם יבינו שאני חלק מהם ושכיף להם להיות איתי אבל אני מרגיש שאני נדחף ושכל פעם שאני מנסה ליזום יציאה זה מרגיש ממש מאולץ, ואני לא רוצה לחפור יותר מדי.
אז איך להיכנס לחבורה שלהם? איך ליזום בקלות ולצאת איתם? איך לגרום להם לרצות להזמין אותי? ומה לעשות עם החבר הטוב הזה?
איך אני גורם לעצמי לא להיכנס לרחמים עצמיים בכל פעם שאני רואה שה6 ילדים יצאו לאנשהו בלעדיי? איך לגרום לעצמי להרגיש שאני לא מבזבז את כל הנערות על להיות לבד?

אני גם פוחד שאני לא אמצא חברי אמת או שאני אף פעם לא אהיה בחבורה כזאת טובה של חברים טובים שיודעים הכל אחד על השני ועושים הכל אחד עם השני. כמעט לכל מי שאני מכיר יש חבורה כזאת- לחבר שלי מחוץ לעיר, לחבר מהבצפר האחר, לחבר מהכיתה ולחבר מהשכבה, ואפילו לאבא שלי יש חבורה כזאת עד היום. רק לי אין. אני פוחד שכלום לא ישתנה בתיכון ושאני אגיע לתיכון ולצבא וכולם יהיו תקועים בחבורות שלהם ורק אני אשאר לבד ויגדל בילדות בודדה ולא אוכל לספר לילדים שלי שהייתה לי ילדות נפלאה. זאת מחשבה שהיא אולי די קיצונית ורחוק אבל אני ממש פוחד שהיא תתגשם.

אז זהו זה הסוף. אני באמת מרגיש כמעט אבוד ואני חייב את העזרה שלכם ואת הדעה שלכם. אשמח מאוד אם תענו על השאלות שסתם זרקתי ככה לאוויר ותתנו את הדעה שלכם על הנושא.
המון המון תודה מראש!