העובד החדש שהבאתי מגזים ומשתלט לי על ניהול הפרוייקט

לפני כמה חודשים קידמו אותי בעבודה ונתנו לי לנהל פרויקט משלי.
הביאו לי עובדת, אני הייתי מרוצה ממנה, אומנם היא לא כל כך הייתה נלהבת מהעבודה והיא הייתה לוקחת הרבה ימי חופש ולא אוהבת להישאר הרבה שעות. אבל היא כן הספיקה את מה שהיא הייתה צריכה להספיק כל יום וסך הכול היו לי יחסים טובים איתה. היא עשתה את שלה ולא התערבה במה שאני עשיתי.
בשורה התחתונה היא הייתה נוחה ונעימה ונתנה לי את השקט שלי.

לצערי לפני חודש יום אחד היא פשוט החליטה להתפטר, אני כבר אמרתי למנהל שלי וכבר הייתה כוונה לחפש עובד\ת חדש\ה במקומה. רצה הגורל ובאותו סופ''ש כבר פגשתי מכר ישן מהלימודים, באמת בחור טוב שאני מכירה יחסית טוב, ותוך שיחה גילינו שהוא מחפש עבודה כבר זמן רב ואני בדיוק מחפשת עובד. משום מה זה נראה לי הגיוני באותו זמן.
תוך ימים ספורים כבר הוא הגיע לראיון ונכנס לעבודה, מהתחלה הוא נכנס לעבודה בצורה נלהבת ומוגזמת כמעט, הוא רצה לדעת הכול תכף ומייד, למרות שנדרשים כמה ימי לימוד, הבחור פשוט סקרן ושואל אותי המון המון שאלות, שזה לכאורה טוב, אבל זה כבר נהיה מעיק.
אני מדברת בטלפון, או עם אנשים במסדרון, לגבי הפרוייקט והוא מייד שואל אותי אלף ואחת שאלות, מי מה כמה ולמה. הוא מתיש אותי עם הסקרנות היתרה שלו.
בלי קשר הוא מדבר המון תוך כדי היום עבודה, הוא יושב ממש צמוד אליי, ושואל אותי כל היום שאלות ומספר לי סיפורים גם על דברים שקשורים לחיים האישיים שלו, כל הזמן (!!!). כבר לא נעים לי בחברתו והוא גורם לי אפילו ללחץ פיזי בבטן.

היו מקרים שישבתי בשיחה עם גורמים בכירים (בדלת פתוחה) והוא פשוט נכנס למשרד והתיישב לידי, למרות שהוא לא אמור והוא רק עובד פשוט בפרוייקט.
הוא כבר אמר לי שאני צריכה לעשות לו היכרות עם המנהל ההוא וההוא למקרה שמתישהו הוא יצטרך לעשות משהו שקשור בפרויקט שאני עושה בעצמי.

וכשאני נשארתי במשרד אחריו הוא שאל אותי למה, מה את מתכוונת לעשות עכשיו? (מה אכפת לו???) בואי אני אשאר איתך עוד, אמרתי לו שילך הביתה כבר (אני רוצה שקט ממנו).
ואני רוצה לנהל את הפרוייקט בשקט בלי לשמוע אלף ואחת הערות שלו הסתדרתי מצוין לפניו. ובנוסף יש לו כל מיני הצעות ייעול שצריך לעשות ככה אחרת וצריך לעשות ככה.

יש לציין שהבחור אחרי תקופת אבטלה ארוכה והעבודה רחוקה מאוד מהבית שלו וגם השכר שהציעו לו יחסית נמוך. אבל הוא הסכים בכל מקרה.
ואיך שהוא התקבל לעבודה אצלי פתאום, מרפי, הוא התחיל לקבל טלפונים וראיונות למקומות חדשים. הוא אפילו הלך פעמיים לראיונות כבר (כמובן שאנחנו שומרים את זה בסוד ולא מספרים לאף אחד במשרד, והוא הרגיש בנוח לספר לי את האמת למה הוא מאחר) עכשיו אם הוא יעזוב תקופה קצרה אחרי שהבאתי אותו אני לא אראה טוב. מצד שני כבר לא אכפת לי אני רק רוצה שקט ממנו, אם הוא יפסיק לחפש עבודה אז פשוט יפסיקו להתקשר אליו והוא ישאר איתי כל הזמן.
אני מרגישה שעשיתי טעות שהבאתי אותו אבל זה מאוחר מדי הוא כבר בפנים ואני לא יכולה להגיד לו שעשיתי טעות שהבאתי אותו, גם ככה לקח לו נצח למצוא את העבודה הזו אפילו.
הוא עובד ממש חרוץ אפילו יותר מדי, אמרתי לו שיקח הפסקות קצת ויעצור לנשום, הוא עובד כמו מכונה וזה מטריד לי בעין, מרגיש לי כמו עובד יזע בסין. אני המנהלת אני אמורה לדרבן אותו לעבודה אבל הוא מדרבן את עצמו מספיק. בנוסף יש לו כל מיני יציאות כאלה של מנהל "יאללה קדימה ניתן את הכול אחרי ארוחת צהריים" "מחר נשתפר, נעבוד חזק" וכו'.
אז אני אמורה לכאורה להיות מרוצה ממנו אבל פשוט הוא מרשה לעצמו יותר מדי ומשתלט יותר מדי ורוצה לדעת כל פרט קטן של הפרויקט, אני רק רוצה שהוא יעשה את החלק שלו כל יום וילך הביתה. אני לא זקוקה להתלהבות יתר שלו ולהתעניינות יתר שלו. אבל אני גם לא רוצה להקטין אותו להוציא לו את הרוח מהמפרשים.

איך אני צריכה להמשיך, איך הייתם מתמודדים במקומי?