אני מגזימה בדאגות כלפי בתי ובאמת חופרת כמו שהיא אומרת?

יש לי בת בת 18. נערה יפה,אבל מאוד ביישנית,שקטה,חסרת בטחון בלדבר וליצור קשרים. אנחנו אנשים מאוד חברותיים כך שהרבה יוצאים ומארחים וזה הדגם שיש לה,היא בקשר טוב עם בנות דודות שצעירות ממנה,ועם ממש מעט חברות. עכשיו כולן התחילו להתגייס,והיא ממש לבד. גם בסופי שבוע,היא מנסה לפעמים בעידודי ליצור קשר כדי להיפגש אבל,לא יוצא. היא מסמסת או מנסה לבדוק מי נמצא,אך מהצד השני לא עונות או לא יוצאות,עייפות ועוד או לא רוצות - לא ברור .
אני יודעת שהיא משדרת החוצה את הביישנות והססנות מסוימת ואז זה אולי חוסם ליצור עימה קשר? אני לא יודעת מה לחשוב. אני רק יודעת שאני מאוד מודאגת,היא נערה ממש נעימה,נחמדה,נראית טוב-תמיד נראתה טוב אוהבת להיות בחברה,רק לא יודעת איך ליצור את הקשר ומתביישת ליצור,וגם שכבר יושבים ונפגשים בין חברות ,אני אמנם לא נוכחת אך אני בטוחה שהיא לא מדברת הרבה כי אין לה שטף של דיבור,היא מאוד אוהבת לרקוד,ורוקדת מקסים. אני מדרבנת אותה לצאת לרקוד. אך מאז י"ב זה קרה אולי 4 פעמים שהיא יצאה לרקוד במועדון. אנחנו גרים בישוב מאוד קטן מה שעוד יותר מקשה על ניידות,ויצירת קשרים חדשים. אני מודאגת להלאה,]אני חוששת שתהייה לבד בנוסף מה לגבי הצבא. ומה עם יציאות בסופ"ש ?שוב תצא ותהיה לבד? אני יודעת שהיא נעימה בחברה,אני יודעת שאוהבים אותה אך גם קצת באיזשהו מקום מתעלמים ,בזה שלא עונים לה כשהיא מחפשת מי נמצא-כולה יש 4 או 5 בנות בגיל שלה. בישוב הקטן שלנו. יש לי גם חשש מהצבא,שאם אין לה מיומנות ליצור קשרים האם זה יפריע לה בצבא?היא הייתה איזה שנתיים בסוג של טיפול באומנות בכדי לשחרר את ההססנות הזו. אך באיזשהו שלב ביקשה להפסיק. בבסיס היא נערה שמחה,אך בתקופה זו נראה לי שקשה לה כי אין מסגרת של בית ספר היא קצת עובדת ומחכה לא בהלהבות לגיוס. אני מדברת איתה על זה,והיא מרגישה שאני מודאגת מזה שהיא הרבה לבד או איתנו ההורים. מסביב אני רואה שכולם יוצאים מתחברים, מוצאים את החברויות שלהם. והיא לבד רוב הזמן-זה עוד יותר מקשה. היא ילדה רגילה שלמדה בבית ספר רגיל במסלול רגיל,לא היה לה בעיות מיוחדות רק קצת בשטף הדיבור אך כמעט לא בולט שמשפיע על הבטחון ויצירת קשרים. יש לה עכשיו 3 חדשים בערך לגיוס מה אתם מציעים שכאמא אעשה בכדי לחזק אותה עוד? והאם אני מגזימה בדאגנות שלי?או בחפרנות שלי כמו שהיא אומרת לי? היא גם אומרת שאני לא צריכה להתערב בעינינים החברתיים שלה , אך אין כמעט עינינים חברתיים ואני לא יכולה להפסיק לדאוג.