הייתה לי תכנית מושלמת לעתיד בטוח, שנכשלה לגמר, מה הלאה?

אקצר ככל האפשר: לא אכפת לי מכלום בחיים, לא משפחה, לא כסף, כלום (לא מתוך נטייה אובדנית, פשוט אין לי עניין בדברים האלה, ברצינות). אמנם, בשנה האחרונה (כיתה יא', כעת אני יב') מצאתי משהו ששינה את נקודת מבטי לגמרי. נחשפתי לתחום האסטרונומיה והתאהבתי בכל הקשור אליו. לכן, בכיתה יא' עברתי ללמוד פיזיקה כדי שבעתיד אוכל ללמוד אסטרונומיה ואסטרופיזיקה ולבסס את חיי סביב זה, הדבר היחיד שהיה בעל משמעות בשבילי.

מתוך לחצים נפשיים, ומתוך פחד מהמבחנים בפיזיקה, הוצאתי ציונים נמוכים. בבית הספר לא נתנו לי הזדמנות שניה וישר העיפו אותי מהמקצוע. מאז נשברתי לגמרי, עבדתי קשה בחטיבה ובתחילת התיכון- הייתי תלמידה מצטיינת. רציתי לבנות לעצמי חיים, לשם שינוי, משהו שלא היה אכפת לי ממנו לפני כיתה ט'. אחרי שהעיפו אותי מפיזיקה, הזנחתי את הלימודים לגמרי. יצאתי ממקצוע הכימיה שהיה לי, ונשארתי עם ביולוגיה, שבו קיבלתי ציון כמעט נכשל בבגרות (וגם בבגרויות חובה אחרות). הלימודים שלי נדפקו לגמרי, איבדתי את הכל. או למעשה, את הדבר היחיד שהיה חשוב לי- הלימודים. כשחשבתי על העתיד לא חשבתי על כלום מלבד ללמוד אסטורנומיה ואסטרופיזיקה, ועכשיו האפשרות הזאת נגזלה ממני. בסוף יא' ובחופש הגדול לקראת יב', ניסיתי ללמוד שוב דברים שאני צריכה לעתיד- פיזיקה, מתמטיקה (ירדתי לשלוש יחידות), כימיה... בתקווה שאוכל להשלים הכל לבד ולגשת לבד, כי בית הספר לא בא לקראתי, אבל לא הצלחתי נפשית. הייתי כל כך שבורה ומתוסכלת, שפשוט לא יכולתי. אני עדיין לא יכולה. החיים שלי מעולם לא היו ריקניים כמו שהם עכשיו. אני מנסה לפחות לא לחשוב על זה, אבל לא מצליחה. אני מעבירה את הזמן בלראות סדרות, ובכלל לא מתרכזת בסדרה. בשבועות האחרונים העברתי את זמני הפנוי במיטה, לא עושה דבר, מוטרדת ממחשבות שאני מנסה לברוח מהן, ללא הצלחה. אני פשוט בוהה בקיר ולא עושה דבר.

אין לי למי לפנות בעניין, אף אחד לא מבין את המשמעות של הלימודים האלו בשבילי, ולאנשים האחדים שלהם סיפרתי- הם לא לקחו את זה ברצינות. אני לא יודעת למה אני מחכה בדיוק, מה הלאה? איבדתי את הדבר היחיד שהיה בעל משמעות בשבילי, שהיה חשוב לי. אני כל כך ריקנית. מה הלאה? מה אני עושה עכשיו? נמאס לי לא לדעת מה יהיה. הייתה לי תוכנית מושלמת לעתיד בטוח, שנכשלה לגמרי. אני לא יודעת מה הלאה, עכשיו. אין שום מקצוע אחר שמעניין אותי (ככה שאני לא מתכוונת בכלל ללמוד בעתיד לימודים גבוהים), או משהו שאני אשמח להקדיש את חיי בשבילו.