נמאס לי מכולם! באמת שכבר נמאס לי, אני לבד בכל

שלום askpeople,
שמי שון, ילד יחסית חכם, אוהב מוזיקה בצורה יוצאת דופן, אוהב כדורגל, עם חוש הומור טוב לרוב וגם ניראה לא כזה רע ופשוט ניראה ילד רגיל, אבל זהו שלא...
הסביבה בחוץ רואה בי כילד שמח עם הרבה חברים ומשפחה אוהבת שיש לו ביטחון עצמי גבוה ומצליח עם בנות אבל זה בדיוק ההפך... אני פשוט מנסה לשדר לכולם בחוץ ולאנשים שלא מכירים אותי טוב שאני בן אדם חזק, ושהכל אצלי טוב.
והאמת היא שהמשפחה שלי לא אוהבת אותי ולא מאמינה בי, החברים שלי הם לא חברים אמיתיים ואפילו צוחקים עליי ובנות לא שמות עליי ולא משנה כמה אני טוב ונותן מעצמי כולם פשוט לא שמים עליי.
אני אנסה לספר את הסיפור שלי,
אבא שלי ואמא שלי התגרשו כשהייתי בן 2 והייתי איתו בקשר עד גיל 4-5 עד שהוא עזב ביגלל שהסתבך במשהו ולא ראיתי אותו כבר 10 שנים(בשנתיים האחרונות הוא כן ניסה ליצור קשר ולהיפגש אבל אני איני מעוניין לכך מכיוון שככה עזב אותי...) המשפחה שלו בכלל לא בתמונה ולא דיברתי איתם מאז שעזב והם לא מנסים/ניסו ליצור קשר.
בערך שנה אחרי אמא שלי הכירה גבר אחר (הם התחתנו קצת ליפני שאבא שלי עזב), בהתחלה קיבלנו אחד את השני יפה מאוד והוא השקיע והכל, אחרי כמה זמן האובדניותעניש אותי מלא סתם ומתנפל עליי(על דברים קטנים), הוא מאמין בחינוך קשוח וגם פרימיטיבי והוא מאמין בזה שמי שלא חושב כמוהו הוא שונה,רע,מוזר וכו'...יש לו עוד 2 ילדים גדולים שלא מאמא שלי (הוא גם גרוש) שהם גם בהתחלה התייחסו אליי יפה ואחרי זה צחקו והתעללו בי, כי אני כיביכול "שונה" וחושב אחרת ועד היום הם ככה, המשפחה שלו גם אף פעם לא קיבלה אותי ואני מרגיש שם כמו אדם זר שיושב בצד אני רק מבצע להם את המטלות, וזה לא שלא ניסיתי להתחבר אני כן, פשוט אני מרגיש שלא מקבלים אותי, לאט לאט הזמן עבר וחלפו להם שנים וגדלתי וזה עדיין נשאר ככה, ואמא שלי תמיד עומדת לצד האבא החורג שלי, הוא תמיד מוציע אותי אשם ורע אפילו אם זה לא הגיוני כולם בצד שלו, ואני לא יכול להתעמת איתו מילולית ולהוכיח את עמדותיי כי אני גם מגמגם קצת ופשוט לא מצליח. אמא שלי היא אדם טוב ודואגת לי לרוב ועוזרת לי אבל עדיין היא מתייחסת אליי לפעמים בצורה מזלזלת ואני אחד שתמיד מנסה לעזור להורים כי הם מעל הכל אבל אני מקבל במקום תודה רק הערות.
והחברים שלי לא יותר טובים, יש לי המון ילדים שאני צוחק איתם וכיף לי להיות בחברתם אבל תמיד הם איכשהו תוקעים לי סכין בגב כשאני צריך אותם, ואין בן אדם אחד שאני יכול לספר לו דברים אישיים או לסמוך עליו...
היו כמה בנות שהייתי איתן בזוגיות(3) וכן סיפרתי להן דברים וניפתחתי אבל אחרי כמה זמן הן זרקו אותי ולא שמו עליי(ואלה עוד נחשבות לבנות טובות ולא פרחות) , ואני בקטע הזה הכי נותן מעצמי ותמיד משקיע ורומנטי והכל פשוט אבל הן הלכו לגברים אחרים...אני גבר רגיש והן מחפשות גברים שיהיו יותר קשוחים ו"מניאקים" כמו שהחברה הכי טובה של הבחורה האחרונה שיצאתי איתה אמרה.
באמת שכבר נמאס לי, אני לבד בכל, אני יודע שאני עוד צעיר ויש לי עוד הרבה אנשים להכיר אבל אני לא יודע אם אני עוד יכול להמשיך במצב הזה....
בבקשה תייצעו ותעזרו לי...