דיסקלקוליה - בת 16 מתוסכלת מההורים

שלום לכולם, אני כותבת פה כבר מתסכול כי אין למי לפנות.
אני מאובחנת כדיסקלקולית (לקות למידה במתמטיקה).
כבר מכיתה ג׳ אני זוכרת את עצמי מתמודדת עם קשיים ופער לימודי בחשבון. הוריי מאשימים אותי בכשלונות החוזרים במקצוע וזה פשוט מתסכל כי הם מסרבים להבין.
הם טוענים ש״הצבתי״ לעצמי מכשולים ושהכנסתי לעצמי לראש שאני לא מסוגלת ללמוד מתממטיקה ובגלל זה אני לא מצליחה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מנסה לשפר את המתמטיקה שלי ופשוט שום דבר לא עזר. עשרות מורים פרטיים, שיעורי תגבור, שיעורי אסטרטגיות למידה במתמטיקה, מבחנים מותאמים, הקלות במבחנים כגון לוח נוסחאות, הארכת זמן, היתר שימוש במחשבון...

עכשיו, כשהייתי בכיתה ה׳-ו׳ אני זוכרת שהייתה לי מן חרדה ממתמטיקה. לא אובחנתי כבעלת חרדה אבל בהסתכלות אחורה כך אני רואה זאת. לא הייתי רוצה להגיע לשיעורי מתמטיקה, הייתי משקרת להורים שאני חולה ולא יכולה ללכת לבית הספר בימים שיש שיעור מתמטיקה ופשוט מנסה כמה שיותר להתרחק מהמקצוע. וזה לא כי סתם לא היה לי כוח לשיעורים. פשוט לא יכולתי להמשיך להתמודד עם המקצוע הזה. לא הצלחתי לקלוט את החומר ובמידה וכן, הייתי שוכחת אותו מאוד מהר ולעיתים קרובות שוכחת באמצע המבחן את כל מה שלמדתי.נכשלתי במבחנים והייתי אבודה בחומר באמצע השיעור.
חשוב לציין כי אין לי לקויות למידה אחרות, בעיות חברתיות, טראומה או פגיעה מוחית וכמו כן גם אין לי פיגור או תסמונת כלשהי. רמת האינטליגנציה שלי היא ממוצעת לגילי ואפילו מעבר לממוצעת. המקצוע היחיד בו אני נתקלת בבעיות חמורות כאלו זה המתמטיקה. אני כן בעלת הפרעות קשב וריכוז.
יצא לי עכשיו בפעם המיליון השנה לריב עם אמא שלי על הנושא ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה.
היא בטוחה שאני יכולה להתגבר על הלקות שלי ושבגלל ש״לא רציתי״ ללמוד חשבון ביסודי נהייתי דיסקלקולית. היא טוענת שהצבתי לעצמי מכשולים ואטמתי את עצמי כדי לא ללמוד. הנושא ניהיה יותר ויותר לחוץ ככל שאני מתקרבת לבחינות הבגרות (אני עולה לי״א). עברתי כבר שאלון בגרות אחד ונכשלתי בו (ציון של 25).

שאלתי היא כזו:
מה אפשר לעשות? אני באמת כבר מתוסכלת.
ניסיתי לדבר עם אמא שלי וזה פשוט לא עובד, היא מסרבת להבין ומסתמכת על סמך מה שנוח לה לחשוב.
חשוב לציין גם כי קיבלתי תמיכה כספית (זאת אומרת השקעה כספית רבה מצד ההורים בעיקר על שיעורים פרטיים).