כשהייתי בן 9 גבר הטריד אותי מינית, למה זה מגיע לי?

שלום.
כשהייתי בן 9 יצאנו למסע שופינג אני אמא שלי ואחותי הגדולה. בשנות ה90 בקניונים היו הרבה משחקי וידאו וחנויות מהסוג הזה (ת"א). באחת הפעמים הלכנו לאכול בבורגראנץ וצמוד אליהם היה משחקי וידאו. ביקשתי מאמא שלי כמה שקלים לשחק והיא נתנה לי ונכנסתי פנימה למקום החשוך הזה. היה שם גבר בסביבות גיל 40 שישב על כסא עם כוס ענקית ובתוכה מלא אסימונים.
אני בתור ילד שיחקתי במכונה ליד והוא התחיל לדבר איתי אני לא זוכר על מה.
תוך כמה רגעים הוא הציע לתת לי ללחוץ על המכונה במשחק שלו ואם נזכה נתחלק חצי חצי (בקיצור עירבב אותי) לא יודע איך אבל הוא אמר לי בוא שב לי על הברכיים ותשחק בנוח ובכיף. התיישבתי והוא הזיז אותי לאט לאט על איבר מינו וניסה להושיב אותי על ה* שלו. ואני הרגשתי את זה וזה היה מוזר אבל לא ייחסתי לזה חשיבות ולא מנעתי ממנו (ילד בן 9 ששקוע במשחק). ואני זוכר שעמדו שם שני צעירים בני 20+ והסתכלו עלינו כל הזמן ודיברו בינהם אבל לא עשו כלום, אחרי מספר דקות שמתי לב שאמא שלי ואחותי בבורגראנץ מחכות לי, אמרתי לו שאני צריך ללכת ופשוט יצאתי בריצה אבל הייתי בשוק.
ואני זוכר שאמא שלי שאלה אותי הכל בסדר? אתה נראה מוזר, משהו קרה לך.. ואמרתי לה שהפסדתי את האסימונים או משהו (שיקרתי).
מאז עברו להן כמעט 20 שנה והיום אני חוגג 27. היו לי הרבה חברות חלקן רציניות חלקן באו והלכו ומעולם לא סיפרתי את זה. היה איזה חבר שהיינו ממש שיכורים פעם וסיפרתי לו והוא לא באמת ידע איך לאכול את זה ואני מקווה שהוא שכח.
עד גיל 24 הדחקתי את זה חזק מאוד ולא חשבתי על זה כלל.
ב3 שנים האחרונות אני לא מפסיק לחשוב על זה ובמיוחד בשנה האחרונה ערב ערב זה מטריד אותי ואני בוכה על זה לפחות פעם בשבוע ושואל את עצמי כל הזמן למה זה קרה לי ומה עשיתי שזה מגיע לי, אני עוזר לכל כך הרבה אנשים ונותן את הלב שלי לכל אדם שנמצא במצוקה או סכנה או שסתם צריך כתף וזה לא מגיע לי והכי מרגיז אותי המחשבה איך יש כאלה נבלות בעולם ואיך לא שוחטים אותם. בשנים האחרונות זכיתי להתקרב לתורת ישראל וליהדות אך גם הכעס שלי כלפי השם הוא גדול וזה מונע ממני לעשות את המצוות שאני רוצה לעשות. בקיצור אני מתוסכל מרגיש מושפל מאוכזב מיואש לא יודע מה לעשות ואיך להתמוד עם זה, אני לא מכיר את הנבלה שעשה לי את זה ולעולם אני לא אספר את זה לקרובים שלי (גם לשתף את זה פה היה דבר קשה). אני מחפש לקבל עצות אולי מאנשים שעברו משהו דומה או מאנשי מקצוע שיודעים לתת כלים להתמודדות עם מקרים מהסוג הזה או סתם אנשים נחמדים שרוצים לעודד (אני מאוד מתאמץ לקחת את כל הנושא הזה בקטע שיכלי ולמצוא פיתרון.לא רוצה לבכות על זה יותר). תודה לעוזרים ואמן שלא נראה יותר צער בחיים ונאהב וניתן ללא גבולות.