האם הייתם שוקלים פרידה בגלל ההתנהלות של בן הזוג מול חברים שלו?

שלום לכולם,
אשמח לעצות כי אני לא יודעת אם מה שאני מרגישה זה תקין.
בן הזוג שלי ואני יחד כבר כמעט שנה, יש לו חבורה גדולה של חברי ילדות. רוב החברים בזוגיות ארוכה, מאורסים או נשואים.
אני יודעת שהם מאוד משמעותיים בשבילו ולכן מאוד חשוב לי להתחבר אליהם ולהרגיש שגם אני חלק כי אני חושבת שחשוב שיש לבן זוג חברים וגם בנוסף בתור זוג זה טוב וכיף שיש מעגל חברתי.
העניין הוא שאני לא מצליחה להתחבר לחברים שלו.
במפגש הראשון הגעתי לבית של אחד החברים, כל החבורה הייתה שם. החברים ובנות הזוג. לא הרגשתי קשורה, הרגשתי שקופה ושאף אחד לא מנסה להכיר אותי אבל הייתי עם בן הזוג שלי ולקחתי הבנה שזה מפגש ראשון למרות שהתבאסתי כי אפילו הבנות לא ניסו לדבר איתי. כשבן הזוג שלי יצא לעשן במרפסת עם הבנים, וכל הבנות היו יחד, ניסיתי להתחבר לבנות אך ללא הצלחה חוץ מאחת שאני כן מכירה מלפני כי עשינו דאבל דייט. הן לא כל כך שיתפו פעולה להכיר אותי גם אז פשוט ליטפתי את הכלב עד שהוא חזר.
שיתפתי אותו בתחושות שלי אבל היה מפגש ראשון אז לא לקחתי את זה כזה ברצינות והחלטתי לתת עוד הזדמנות.
למפגש השני הגעתי עם ראש פתוח במטרה להיות כמה שיותר מזמינה כי אני בן אדם חברותי אני לא ביישנית אבל אם אני רואה שהצד השני לא מתקשר איתי או לפחות ממשיך שיחה שהתחלתי אז אני מתחילה להסתגר.
הפעם ביקשתי מראש שיעזור לי להשתלב כדי שארגיש שייכת. במקום זה הרגשתי שהוא מתנהג אחרת ליד חברים שלו, יותר מרוחק, יותר קר ומתנשא. בנוסף, אחד החברים זרק לי הערה ליד כולם שגרמה לי להרגיש לא בנוח. בן זוגי לא היה נוכח בסיטואציה הזאת וסיפרתי לו על זה אחרי זה ורציתי שהוא יגיד לו משהו אבל הוא נזכר להגיד לו רק אחרי שבועיים. שאר החברים שהיו בסיטואציה פשוט אמרו לי להתעלם ממנו
במהלך המפגש גיליתי שבמהלך הטיול שלהם בחו״ל חבר אחד נשוי ואחד מאורס ועוד אחד בזוגיות ארוכה היו במועדון חשפנות. בן הזוג שלי טוען שלא היה איתם.
בת הזוג של המאורס אמרה שהיא ״מפרגנת״ לו פעם אחת שחשפנית תדביק את הפרצוף שלו לחזה שלה. הייתי מזועזעת מכל זה וגם מהאמירה שלה. כל אחד והגבול שלו בזוגיות אבל עדיין
בנוסף לזה, הם יצאו למסיבות אני אתן רקע. כשהתחלנו לצאת בן הזוג שלי אמר שלא רוצה לצאת עם מישהי שיוצאת למסיבות ואני אמרתי לו שאותו דבר גם אני בחיים לא הייתי במסיבה אני לא מתחברת וסיכמנו ביננו גבול בזוגיות שלנו שלא יהיה את זה. בחו״ל הוא כן הלך כי זה ״פעם ב״ וגם הלך בארץ כי היה לחבר יום הולדת. הם חבורה כזאת שיוצאת למועדונים ומסיבות. הרגיש לי שבן הזוג שלי לא עקבי אם קבענו גבול מסוים אז למה כשנוח לך זה בסדר? יש לציין שהפוך זה לא מקובל. אם אני מחליטה שאני יוצאת אז הוא יצא גם בכוונה וזה לא שהוא ״מפרגן״ לי.
יש פער בין מה שהוא מצפה ממני לבין מה שהוא מרשה לעצמו.
כשאני משתפת אותו בתחושות שלי לגבי חברים שלו יש לציין שאני לא חושבת שהם אנשים רעים פשוט הסגנון חיים שלהם שונה מהסגנון חיים שהייתי רוצה כי אני רוצה להתחתן אני לא רוצה מישהו שיוצא למסיבות ומועדונים והערכים שלהם שונים משלי
הוא תוקף אותי ומגונן עליהם
יצא שאמר לי שהוא סומך עליהם יותר מאשר שהוא סומך עליי. זה משפט שמאוד פגע בי, הוא התנצל כי זה יצא לו עקום לטענתו.
אני מבינה שהם חברים שלו והם חלק מהחיים שלו וכמו שאמרתי חברים זה דבר חשוב. המצב הזה זר לי כי במערכות יחסים קודמות תמיד הרגשתי שמקבלים אותי בזרועות פתוחות ודאגו שאני אשתלב וארגיש בנוח וזה היה ממש כיף ורק חיכיתי למפגשים איתם. ובמקרה הזה כל פעם שיש מפגש אני בפחדים וחרדות איך אני מסיימת את הערב בשלום.
כי מבחינתו אם אני לא מתחברת אני חייבת לבוא איתו ולשים חיוך ולזייף בשבילו כמו שהוא בא למשפחה שלי כן כן מילים שלו.
מה הייתם עושים במקומי? זו עילה לפרידה?
כי זה לאו דווקא בגללם. זה יותר ההתנהגות שלו ואיך שהוא מנהל את הסיטואציה.
אני רוצה להוסיף שבאמת חשוב לי להכיר אותם ולהתחבר אליהם, ואני מתבאסת שזה לא קורה. אני מרגישה שהם בכלל לא מכירים אותי ולא באמת נותנים לי הזדמנות להכיר אותם, למרות שאני כן מנסה ליזום שיחות ולהשתלב.