איך אפשר לתת ללב להרגיש אחרת?

שלום לכולם. שמי אסף. לפני תקופה של ארבעה חודשים, חוויתי פרידה מהחברה הראשונה שלי, שהייתה עבורי הכל. היא החליטה להיפרד ממני, בגלל הרבה סיבות, שהשאירו אותי עם כאב גדול, והרבה שאלות לא פתורות. אחרי שהלכנו אחד מן השניה באותו הערב, לקח לי קצת זמן להקל מן הכאב, וגם המשכתי לסמן לה לייקים בפייסבוק. היא יום אחד שלחה לי הודעה, וביקשה ממני שהפסיק, ושזה לא מתאים לה. באותו הזדמנות, ניצלתי את זה, כדי לפתוח את כל הכאב שלי, והשאלות שלי, בפניה. היא ענתה לי על הכל, אבל היא הייתה קרה, ונשארה בשלה, בטענה שהיא מיצתה את הקשר(רק חמישה חודשים), ושטוב לה לבד. ושהיא רוצה להמשיך הלאה, וממש קשה לה שאני מנסה לדבר איתה ונוכח בחיים שלה. אחרי שקראתי את כל השיחות, כתבתי לה שבאמת עדיף להתרחק ולעזוב אותה בשקט, ושאני מצטער על כל הדבקות הזאת בה. מאותו היום, אנחנו לא מדברים כבר תקופה ארוכה. אבל במשך כל התקופה הזאת, עם כמה שאמרתי לעצמי להתרכז בחיים שלי, בלנסות לחזק את עצמי, מבחינה חברתית, בהכנה ללימודים, עדיין יש לי קצת מחשבות עליה, ושחשוב לי שיהיה לה טוב. אז הייתי מסתכל בפייסבוק, ככה בפרופיל שלה, לראות מה קורה. אבל לפני בערך שבועיים, היא החליטה להסיר אותי מהרשימת חברים. זה השאיר אותי עם צביטה כזאת בלב. חשבתי תהיה נחמדה, שנשמור על ידידות, אבל כנראה זה היה קשה מידי בשבילה. אני מרוב שאני מכבד אותה, לא שולח הודעה, או שולח שוב חברות. אני מסתכל גם אצל אחותה, שאנחנו איננו חברים, כזה מה קורה איתה דרכה. אני חושב אפילו על לסמן לייק לתמונה, שהיא מתויגת בה, שלא סימנתי בעודנו עוד שהיינו חברים בפייסבוק. אחרי כל זה, אני שואל את עצמי, למה אקסיות מוחקות את החבר שהיה להן משם? ועוד משהו, בתקופה הקרובה, יש לה יום הולדת, ואני חשבתי אחרי תקופה רבה, שלא דיברנו, לפחות לאחל לה, איזה ברכה נחמדה. מה אתם אומרים? היא הייתה הראשונה עבורי, ששימחה אותי ביום הולדת. אני מרגיש שאני רוצה להתרכז בחיים שלי, ולנסות באיזה שלב להמשיך הלאה, אבל מידי פעם צצות המחשבות על כל מה שהיה, וזה קשה כזה. אשמח להצעות לאנשים שמבינים בסיטואציות כאלו של החיים, שחוו דברים כאלו. אשמח גם עם תשימו לב, לכל סימני השאלה. תודה!