פוחדת לברוח ממנו או שבעצם לא יכולה

האמת ..
לא יודעת מאיפה להתחיל
כשנכנסתי לפה חשבתי להעלות שאלה קטנה וזה הכל.
אבל פתאום כל הסרט רץ לי מחדש בראש....
3 שנים של פחד
3 שנים של אהבה אובססיבית
3 שנים שאיבדתי את שמחת החיים
אל תשפטו אותי .
אני לא יודעת איך לצאת מזה .. אז אל......
כתבתי פה בעבר פוסט ועברה לה איזה שנה ..
שנה של ירידות בעיקר!!
מבחינת הכל.
ימים שחורים שלהתעורר בבוקר כבר לא כיף
אין חיוך אין טיפת שמחה ואולי לפעמים הישיבות בסופשבוע גורמות לי קצת לחייך או שבעצם זה רק הבקבוק - הבריחה שלי אחרי שבוע קשה .
החיוך השיקרי הזה שהשתייה מתחילה להשפיע על הגוף
והעצב שחוזר כשמסתיים הלילה .
השאלות , המחשבות , הלילות של הבכי וחוסר הביטחון לקום וללכת..
למה אני נשארת ?!?
הרי יום יום אני צריכה לשמוע כמה אני בחורה זולה וכמה העבר שלי שחור
לקבל כאפה פה בוקס לפעמים , דחיפות וחניקות .
למה אני עושה לעצמי את זה ?
למה אני נותנת לו לדרוך עליי כל פעם מחדש ?!
הנה רק אתמול קיבלתי את המכות האחרונות ששעה לאחר מכן באה ההתנצלות וההתחרטות..
אז למה מהתחלה להרים ידיים ?
למה אני סמרטוט שצריכה לסלוח כל פעם ולרחם עליו
לתת עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ..
בשביל יום יומיים שקט והנה שוב הוא מוצא סיבה שטותית להרים את היד שוב
אני אישה ראבק !!!!!
אני חלשה מולו.......
לילה שלם עבר עליי בדמעות וזיעה על הפנים יושבת בתוך חד קטן של שירותים על הרצפה עם דלת נעולה ומספרת לעצמי כמה שאני מטומטמת כמה שאני סמרטוט וכמה החיים שלי ששחורים.
המסכנות הזאת שלפני 3 שנים לא הייתה קיימת בי..
אני בחורה מסכנה !
הרחמים העצמיים האלו שפשוט לפעמים נותנים לי פוש לנסות ולסיים את החיים שלי
אני לא רוצה חיים כאלו לא מגיע לי ....
אבל למה אני עוד כאן ?!?
למה האופי המחורבן והדפוק שלי לא מאפשר לי ללכת ?
למה אני סלחנית למה יש לי לב רחמן ?!
הרי לא טוב לי באמת שלא
איפה הנחת שלי ? איפה החיוך שלי ?
למה אני מקבלת חיים כאלו ???
אני מנסה למצוא מישהו שיבין אותי שיחזק אותי אולי שימצא לי פיתרון למה אני לא קמה והולכת?
למה הייתי צריכה לשמוע קללות גם בזמן שהייתי בהריון וסבלתי
למה כל שני וחמישי אני זונה ושרמוטה שלו?!??
לגבי ההריון הפלתי .... לא יכולתי לסחוב ולספוג יותר וכאב לי כאב לי נורא ..
חודש שלישי פשוט הסתכלתי בפעם האחרונה על האולטרסאונד כמה העוברית שלי יפה ועדינה ונכנעתי ביקשתי ממנה סליחה .... והפלתי אותה .
את הדבר הכי יפה שכולן רוצות שיהיה להן אני איבדתי
עבר חודש וחצי מאז .. ואם הייתי חוזרת אחורה לא הייתי מפילה
אבל המצב שעברתי פשוט הרס אותי מבחינה פיזית ונפשית
נשברתי .......
אני כל יום מסתכלת עלייה בתמונה של האולטרסאונד ובוכה ומתנצלת. מזה יתן לי?
הפסדתי את האהבה הכי טהורה .. בגללו
איבדתי את השפיות בגלללוווווווווווו
זרקתי תחיים שלי לפחח בגללוווווו
ויתרתי על הגוף שלי בשביל שיהיה לו שק אגרוף.......
איבדתי את הביטחון שלי
אני לא אני.
אני יודעת שיש המון נשים במצבי .... ותמיד שאני נתקלת בפוסטים שלהן הכל צף לי בחזרה.
כואב לי עליהן וכואב לי עליי......
אז למה אני לא מאפשרת לעצמי לקום על הרגליים וללכת ממנו?????