בגדתי בה פעם אחת ונשארתי עם כתם שחור בלב. לא מגיעה לי מחילה, הזדמנות לכפרה?

אני מניח שיהיו פה תגובות קשות, אבל כל מה שאני מבקש זה אוזן קשבת. תמיד אפשר לשנוא.

הייתי ביחסים שלוש שנים. הם כבר נגמרו וכנראה לא ישובו. לצערי או לא זה רק הזמן יגיד.

היה לי קשה ביחסים האלה, לא הייתי בסדר המון פעמים מכל מיני סיבות וגם היא לא.

היא היתה האהבה הראשונה שלי, הזוגיות הראשונה שהייתה כל עולמי.
לא ץמיד הייתי מושלם, אני בן אדם, אבל נתתי את הנשמה תמיד. קיבלתי ריתוק 28 כי הבטחתי לה שאני אהיה במסיבת סיום שלה. הלכתי איתה לבדירות בגלל הכאבי גב שלה והייתי יושב באינטרנט מחפש פתרונות. כשהיא הייתה צריכה טרמפ בבוקר לרכבת היתי קם מוקדם ובא ותמיד אבל תמיד אמרתי לה כמה אני אוהב אותה ומפרגן לה על כמה שהיא יפה.
הייתי דואג לה שלא יחסר לה כלום.
כהיא היתה צריכה שעון לצבא קניתי לה, וכשסבא שלי קיבל טלויזיה חששה דאגתי שהיא תקבל אותה. כשעבדתי בנגריה של אבא שלי בניתי לה שידת נעליים במקום הצ'יקמוק שהיה לה.

מה ביקשתי? שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי? שבמקום לישון חצי מהזמן שלה תבוא לבלות איתי? שתהיה מסוגלת להגיד לי למה היא איתי או לזרוק לי מילה טובה אחרי סקס?

במקום זה קיבתי לא קל פעם שהתגעגעתי בצבא ורציתי לדבר בסקייפ. קיבלתי אני עייפה כל פעם שרציתי לכת לים או שהיתי צריך להילחם בה כדי שתיכנס איתי לג'קוזי כי היא כל כך יפה ובא לי שהיא תהיה לצידי ולא הבת זוג שך חבר שלי במקום.

ככה זה נמשך שנתיים. עד שבגדתי.
לא מתוך חרמנות, לא מתוך שנאה, אלא מתוך כעס. מתוך אמונה שבטח לא אכפת לה ממני כי למען השם אנינתתי את הנשמה. האושר שלה היה חשוב לי.

ניסיתי להיפרד ממנה כמה פעמים, אבל לא עמדתי בדמעות שלה. כ"כ אהבתי אותה. לא רציתי לתיפרד לא רציתי שהיא תשתנה. רק רציתי שהיא תעריך אותי ואת האהבה שאני נותן לה.

בגדתי בה פעם אחת ונשארתי עם כתם שחור בלב. זה דוחה. זה לא היה כיף ואני אמות לפני שאני אחזור על זה שוב.

אבל היא שופטת רק אותי, לא את עצמה. היא בגדה באהבה שלי פעם אחר פעם ואני תמיד היתי מוכן לסלוח, רק תביני כבר כמה אני אוהב אותך.

לא מגיע לי מחילה, הזדמנות לכפרה?
למה מגיע לי שישפטו אותי על זה מצב קיצוני שכל כך לא מאפיין אותי?

אני לא רוצה לבגוד שוב, זה לא יקרה.
לא מגיע לי הזדמנות לסליחה?