רוצה לעזוב את הבית, מיציתי את חיי לצידה של אמא שלי...

האמת שחרשתי את האינטרנט במטרה לצאת ממצבי , אני לא אכנס לפרטים אישיים אבל אספר בהרחבה . אז במשך חיי עברתי משברים מתקופת ילדות , משברים שאם משרד הרווחה היה שומע על זה היו עוצרים את הוריי ממזמן אבל שתקתי .
עברו השנים , אחותי כבר בת 20 ועזבה את הבית מלאה בבעיות משלה ואני נשארתי לבד עם הורים אבא שמעשן סמים , אלכוהוליסט אבוד ודיי כישלון שלא מוצא טעם לחיות מקלל אותי לפעמים אבל אוהב אותי יותר מכל , אמא שלי היא בנאדם צבוע פרימיטיבי , מחפשת איך למרמר את חיי שופטת אותי לא מוכנה לקבל אותי כפי שאני ומנסה לשנוות אותי כדי שאצא בסופו של דבר כפי שהיא הייתה רוצה שאהיה , ממש כמו בובה .. היא מקללת אותי ואני בטוחה שהיא לא אוהבת אותי אפילו לא מעט , הצביעות חוגגת מידי יום והנפש שלי ריקה את ההבנה שלי ואת ניסיון החיים למדתי בדרך הקשה ביותר .
כבר איבדתי את עצמי ואת השאיפות שלי את השפיות , החלומות , הכל חסר כיוון ואני סהכ בת 17 .
לא נורמלי לגילי אבל אני מצליחה לראות מעבר למה שאחרים רואים .. לכן רציתי לעזוב את הבית ידעתי שזה יהיה לטובה ואני מודעת לזה שיש מלא דברים שאצטרך לשלם כמו ארנונה , מים , חשמל והרשימה רק נמשכת ולמרות הכל יש לי תוכנית מדהימה ומצאתי חברים שמוכנים לחלוק איתי דירה אבל זה לא אפשרי ללא אישור הורה ובטח שלא מתחת לגיל 18 . אני מרגישה שאני מבזבזת את חיי מידי יום בלמות מבפנים , בזבוז זמני בלמידה שלא מוציאה אותי חכמה או משפרת את השכלתי אלא רק מורידה לי את הביטחון העצמי של כמה שאני לא חכמה מספיק כמו השאר . הבית ספר וסגל המורים הדביק לי תווית של כישלון . והחיים שלי מחוץ לבית הספר חסרי משמעות או חופש .
הכרתי מישהו בן 22 בעבודה שלי אנחנו מכירים כמעט חצי שנה , הכרתי אותו באמת רק לאחרונה ומצאתי בו כידיד לחיים ויותר מזה , שותף לסודותיי . לפני מה שאכתוב חשוב לי לציין שאני סומכת עליו ויודעת טוב עם מי אני מסתובבת , אני לא נאיבית . דיברנו על לטוס ובאמת חיפשנו טיסה זולה טובה וקצרה לשנינו , אחריי חיפושים רבים וקפיצה מיעד ליעד מצאנו יעד . הבעיה היא כזאת :
לפני החופש הגדול שהיה הייתה לי שיחה עם המחנכת היועצת שתי פסיכולוגיות והמנהל אחרי השנה הקשה שעברתי , דיברו עליי בצורה בזויה ואמרו לי שאני לא אסיים בגרות מלאה כי אני לא יכולה , ביטאו את חיי כים שבו אני טובעת וכל פעם שאני מנסה לא לטבוע ולצאת בא גל חדש שמטביע אותי , בכיתי ואיבדתי את הרצון להמשיך אבל מצאתי כוחות בתוכי ואז כשהסתיימה .. אמרתי לאימי לאחר השיחה של סוף השנה , " אני רוצה חופש לנפש שלי אני אעבוד , ארוויח ואטוס ." היא כמובן לא האמינה שאגיע לסכום אבל פלא הפלאים , הגעתי ! אבל היא לא מאשרת לי לטוס כי היא לא סומכת עליי , הטיסה שלי אמורה להיות לשבוע עם הידיד שלי כדי שלא אהיה לבד וגם שאוכל לחלוק את הכסף בחוכמה היעד הוא לאיה נאפה בחופש סוכות , סהכ ביקשתי להתחיל שנה שבה אהיה מחודשת בכוחות, שאנוח , שאמצא כיוון ואנקה את עצמי .. היא סירבה לי , התחננתי בפנייה היא עשתה לי את המוות איימה עליי בכמה דרכים ולבסוף הוצאתי מפי את המשפט " אם תעשי זאת אני אעזוב את הבית ואפנה למשרד הרווחה . יש לי את כל הסיבות שבעולם שיאסרו אותך ואת אבא " היא אמרה לי שאני פסיכופתית ושהיא לא מכירה אותי .
ועכשיו בעודי כותבת לאתר בנואשות , עצובה עד עמקי נשמתי , עייפה נפשית ופיזית .. אני לא יודעת מה לעשות , אני כן מאוד רוצה לעזוב את הבית אני רוצה לטוס אחריי שקרעתי את התחת בעבודה לכסף הזה , אני מרגישה שמגיע לי והיא עומדת תמיד בדרכי לנסות להיות מאושרת , לא מסוגלת לבטל לידיד שלי את הטיסה אחריי כלכך הרבה תכנונים ועבודה קשה מהצד של שנינו ובנוסף להכל .. לא יודעת איך לעבור עוד יום לצידם של שני "הורים" שאיני אוהבת באמת .. שלא באמת אכפת להם ממני ואין לי שום דרך מילוט מהחיים שלי או מהם