איך אפשר לאהוב ככה? האם זה גורל? מה לעשות? חייב עצה!

היי חברים,
אני בחור בן 26, סטודנט, לא חתיך אלא ממוצע לגמרי, יחד עם זאת דומיננטי, עם מלא ביטחון עצמי וכשהייתי נער הייתי קצת מניאק עם בנות וממש הלך לי טוב איתן..כל מה שעניין אותי אז זה רק לז**ן....טוב הייתי ילד..
כשהתגייסתי לצבא הכרתי מישהי שהתאהבתי בה ממבט ראשון, הכרנו דרך חבר משותף שבאותו זמן נפצע והם למדו ביחד, אז היא וחברה שלה באו לבקר אותו וגם אני הייתי.
היא הייתה קטנה ממני בשנתיים בת 16 לקחתי את האייסיקיו שלה (כן זה היה בתקופה ההיא חחח) התכתבנו ודברנו מלא בפלאפון ונפגשנו כמה פעמים ומשם התגלגל סיפור אהבה וקשר שנמשך 3 שנים. אהבתי אותה כמו שלא האמנתי שאפשר, הייתי הראשון שלה אפילו הנשיקה הראשונה שלה, היא ממש ממש יפה וזה החמיא לי וגם חיזק לי את האגו שיש לי מישהי כזאת מדהימה. נמשכתי אליה מאוד רק מלראות אותה היה עומד לי, היה לנו סקס מדהים ולא הייתי מסוגל לדמיין מישהי אחרת לשנייה אפילו. 3 שנים עברו והשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד ולחסוך כסף היא כבר הייתה חיילת ורציתי נורא לטוס לטיול לכמה חודשים עם חברים. לא רציתי להיפרד ממנה, אבל עשיתי טעות נוראית והייתי בטוח שהאהבה שלנו תשרוד את זה. בסוף נפרדנו והייתי בטוח שאני אחזור והיא שוב תהיה שלי ובדיעבד לא נהניתי מהטיול כי התגעגעתי אליה וכשחזרתי אחרי חצי שנה גיליתי שיש לה מישהו חדש. זה גמר אותי, ריסק אותי. הייתי שבר כלי...במשך פאקינג 3 שנים ניסיתי להחזיר אותה אליי. שלא תחשבו לא הטרדתי אותה או משהו, אבל מידי פעם הייתי שולח לה הודעות בפייסבוק או בפלאפון לברר אולי הם נפרדו ומברר ממכרים. בשלב מסוים היא מחקה את הפייסבוק שלה וכל פעם שניסיתי לדבר איתה היא התחמקה ממני. 3 שנים לא הצלחתי להחלים...לא הצלחתי לגעת באף אחת אחרת לא עמד לי על אף אחת. אחרי 3 שנים היא כבר החליפה מספר, השתחררה ועברה לגור איתו בעיר אחרת. הקטע ההזוי הוא שבכל הזמן הזה לא יצא לנו לראות אחד את השנייה בכלל וגרנו קרוב. בסוף התחלתי להשתחרר קצת הכרתי מישהי חמודה ממש שהצליחה עם הרבה סבלנות לאט לאט להוציא אותי מזה והיום אנחנו כבר כמעט שנתיים ביחד ואני אוהב אותה היא טובה לי. לפני שבוע אח שלי התקשר אלי ואומר לי אתה לא מאמין את מי ראיתי..כן את האקסית שלי והיא סיפרה לו שהיא נפרדה מחבר שלה וחזרה לגור אצל ההורים והיא ואח שלי נתקלו אחד בשנייה ליד העבודה החדשה שלה. ברגע שהוא סיפר לי את זה השתתקתי וכמובן יום למחרת עברתי בכאילו ליד העבודה שלה כדי לראות אותה...אני יודע שזה קטע מכוער אבל לא הצלחתי להחזיק את עצמי. ראיתי אותה וכל הגוף שלי הוצף רגשות מחדש היא לא השתנתה כמעט אפילו נהייתה יותר יפה הלב שלי פעם בטירוף. היא ניגשה אלי וחיבקנו אחד את השניה וישבנו בבית קפה ודיברנו כמה שעות. לא היה בינינו שום דבר. אני לא אבגוד בחברה שלי פיזית, אבל בראש ובלב אני עדיין שייך לאקסית. דקה איתה והכל חזר אליי. התגעגעתי כל כך לחיוך שלה ולא רציתי ללכת. אני חייב לציין שהיינו מעבר למאהבים חברים ממש טובים היה לנו קשר באמת טוב. היא סיפרה שהיא נפרדה מחבר שלה כי הוא היה קנאי ורכושני ובשנה האחרונה היה לה קשה איתו וראיתי שהיא ממש התגברה עליו. הרגשתי ממנה שהיא עדיין שלי והיא לא אדישה אליי..שאלתי אם חשבה עליי והיא אמרה לי שהרבה ושאהבה אותי יותר ממנו, אבל נפגעה שככה עזבתי אותה ונפרדתי ממנה. באותו יום חזרתי עם מלא מחשבות הביתה כבר שבוע אני לא ישן ולא אוכל...בא לי לדבר איתה כל הזמן ואני כבר כל כך רוצה להרגיש אותה שוב לא יודע מה לעשות...!!
איך זה הגיוני שעברו 8 שנים מהפעם הראשנה שראיתי אותה ועד היום אני כל כך חלש מולה??? זה הגיוני שאפשר לאהוב מישהי בצורה כזו? חברה שלי בחול עם המשפחה שלה ולא בא לי להרוס לה את הטיול...אני מרגיש שאני צריך להיפרד ממנה כי זה לא הוגן כלפיה. מה לדעתם אני צריך לעשות?? לנסות להחזיר אלי את האקסית?? אני מפחד שהיא פתאום תחליט שהיא לא רוצה כי היא נפגעה ממני ממש...בקיצור מה עובר עלי מה לעשות??? תודה על הזמן שלכם וממש מצטער על המגילה!