בני 17, ביחד מגיל 14 והוא מרגיש שמפספס. איך לשחרר ממנו?

חייבת לפרוק..
יש לי חבר במשך שלוש שנים מגיל 14 בערך,הוא האהבה הראשונה שלי,הסקס הראשון שלי, הנשיקה הראשונה שלי...
אני אוהבת אותו ממש. ולא . אני לא רגילה אליו.
אני רואה אותו ,והלב שלי פועם מהר בקטע מפחיד, בנשיקות שלנו מרגיש לי הרגשה טובה בבטן, ובסקס שלנו יש לי את ההרגשה הכי טובה בעולם. וזה לא קיטשי זה מה שאני מרגישה כלפי הבן אדם הזה...
הוא בחור מדהים, חכם,מצחיק , ויש לו נשמה טובה. בזמן האחרון.... בתקופה האחרונה, הוא מתרחק ממני. ואני רוצה אותו יותר קרוב אלי. לכן אני נפגעת ממנו.
אני מתגעגעת אליו, אנחנו שכנים שלא מתראים, קורע לי את הלב לפעמים שאנחנו קרובים פיזית,אבל בעצם כלכך רחוקים.
גם שאנחנו נפגשים, מתי שאנחנו מתנשקים, זה לא מרגיש רגיל מהצד שלו. זה מרגיש כאילו הוא כבר לא שם, מרגיש לי שהוא לא איתי. שהוא חצי רגל בחוץ מהקשר הזה. וכואב לי כל היום.... לא יכולה לחשוב על המחשבה שיום אחד לא נהיה ביחד, למרות שזה ברור לי שזה יקרה..
דיברנו בפלאפון היום והוא אמר לי.."אנחנו ביחד מגיל 14 את לא מרגישה שאת מפספסת? אנחנו שנינו אחד עם השני ולא נהנים מהגיל"
תמיד פחדתי שהשלב הזה יגיע... שיום אחד הוא ירגיש שדיי , ושהוא רוצה לנסות משהו אחר.
מרגיש לי שהוא סובל איתי,ושהוא לא מסוגל לעזוב אותי כי הוא לא רוצה לפגוע בי.
באלי לשחרר אותו, להגיד לו שאני אוהבת אותו. ושילך ויעשה את כל מה שהוא לא עשה בכל השלוש שנים האלו כי היינו ביחד.. באלי להגיד לו" יפה שלי, תלך, תבלה, תזיין , תנשק ,ותהנה מהחיים, אני מפרגנת לך"
אבל לא... אני לא באמת אפרגן אם תהיה שם מישהי במקומי, וממש לא יהיה לי טוב לדעת שהוא עשה סקס עם מישהי אחרת, או היה במסיבה כלשהי שיכור...
אני לא מבינה מה לא טוב בזה?
שיש לך מישהי אחת שאיתך, שאוהבת אותך. למה לא להעריך את זה?
אנשים שיש להם אהבה הם מסתכלים לצדדים...
ואנשים שבסטוצים כל הזמן מחפשים אהבה...
לא מבינה את העולם הזה.
למה אי אפשר פשוט לאהוב? ולהיות אחד עם השני?
למה צריך להתעסק בשטויות של גיל..? הרי, נגיד והוא יעשה סקס עם אחרת, אולי זה ישפר לו את ההרגשה ואת הסיפוק לאותו רגע אבל מה הלאה?
האם זה שווה את זה?
אני ממש עצובה, ואני רוצה לשחרר אותו לחיים שלו אני רוצה שיהיה לו טוב....
איך עושים את זה?וממשיכים הלאה?
תודה לעונים... וסליחה על החפירה!!!