אולי לא נועדתי להיות כאן? בלי עבודה, בלי זוגיות, בלי מקצוע, בלי שאיפה, בלי תקווה

שלום לכם ,
נראה לי זה המקום היחידי בו אני מסוגלת לפרוק כרגע.
טוב הסיפור שלי הוא די ארוך אז מישיצליח לקרוא עד הסוף תודה ומי שלא - אבין אותו.
הרבה פעמים בחיים שלי טענתי שנולדתי בלי סיבה/יעוד/מטרה. כך אני מרגישה ועם זה אני חיה.
אני בת 23 , לא סיימתי 12 שנות לימוד , כמובן לא בגרויות , אין לי רישיון , עשיתי צבא (לא יודעת איך) אבל זה בערך הדבר היחידי.
אני מרגישה שכל דבר שאני מתחילה בחיים אני לא מסיימת , שום דבר לא מצליח לי.
יש אנשים שהכל בא להם בקלות , ויש אנשים שעם עבודה קשה בסוף מצליחים. אני נמצאת במשבצת של "טוב , חבל על המאמץ שלך..לא ילך לך!" אז הפסקתי לנסות.
פעם הייתי ילדה מאוד מאוד חברותית , יש לי חוכמת חיים - הרבה אומרים שאני יכולה להיות פסיכולוג טוב :) אני בחורה יפה כך אומרים , תמיד מנסים לדחוף אותי למלכות היופי , אך גם פה אני מזלזלת ומרגישה שמגזימים איתי.

אני בחובות מפה ועד הודעה חדשה , עובדת בעבודה מזדמנת.. סליחה עבדתי .. התפטרתי לפני כמה ימים כי פשוט הגיעו מים עד נפש במקום ההוא. ונכון שאני אומרת לכולם שהכל בסדר..ויש מיליון עבודות אך עם עצמי אני מרגישה שהכנסתי את עצמי לעוד בור. מרגישה שגם עכשיו אני אתקע ולא אסתדר. כי היום לכל עבודה צריך תואר , אנגלית ידע בזה..וידע בזה.. ואין לי כלום. לפני חצי שנה אמא שלי אושפזה בטיפול נמרץ והיתה בין החיים למוות .. זו היתה התקופה היחידה בה תפקדתי במילון אחוז. דאגתי לבית , עבדתי, דאגתי לכל הסידורים וכמובן שהייתי גם מספיקה להעביר ימים ולילות בבית החולים. לא מזמן אמא חזרה הביתה וברוך השם הכל בסדר. חצי שנה של סיוט מהחיים שלי ניגמר. למרות שגם פה קיבלתי טראומה.
עכשיו אני שוב מתמקדת בעצמי..
היתה לי שנה של זוגיות עם גבר נשוי (נשוי אבל בנישואים מפורקים) הם לא מסתדרים כבר שנים , והוא נשאר רק בגלל הילדים.. ואז פגש אותי , התאהבנו אהבה הכי חזקה בעולם..אבל זה זה בטח לא מה שהייתי מאחלת לעצמי ,גבר נשוי עם ילדים .. כל הבעיות מסביב , הקנאה , הריבים . ואז אני שואלת את עצמי "כאילו מה? גם פה את מקבלת את מה שמגיע לך? לא מגיע לך משהו יותר טוב מזה?" והאמת? כמה שהוא מקסים לפעמים ונותן לי להרגיש בעולם אחר.. ככה הוא גם יודע להיות מניאק! ואז שוב שובר אותי מחדש.
ניסיתי להתאבד 4 פעמים בחיים שלי , לא הצליח. הבנתי שכנראה זה לא הפתרון - אמרתי לעצמי "טוב כנראה שמחכה לך בכל זאת משהו מעניין...תתמודדי"
אני חסרת כל שאיפה , אין לי תחביבים , אין לי כח פיזי , אני כל היום מעדיפה לישון , אין לי תאבון. אין לי חשק לעבוד , אין לי חשק לזוגויות , אין לי חשק לכלום!
תמיד יש משהו שצץ והורס לי את התוכניות במידה וכבר חשבתי על משהו.
אני מרגישה שבעולם הזה כולם אינטרסנטיים , שקרנים , עלובים , וחסרי רגש.
אני מתבודדת . וטוב לי. למרות ששוב.. כאשר אני מסתכלת על עצמי מהצד אני מבינה שאני עוד יותר הורסת לעצמי..אבל זה חזק ממני.

ולסיום , זה מבאס לחיות ולדעת שאת זאת שמקבלת את כל "השאריות" בחיים האלה , ולא תקבלי משהו טוב באמת. אין לך מקום ואין לך את האפשרות להיות במקום אחר.

אני בלי עבודה , בלי זוגיות , בלי מקצוע , בלי שאיפה , בלי תקווה , בלי רצון , בלי כסף ועם הרגשה ששום דבר לא הולך להשתנות.