מבולבלת, לא יודעת אם אני סטרייטית או לסבית או בי

אני מניחה שאני מחפשת תמיכה והבנה בשני נושאים שלא בהכרח קשורים אחד לשני ולא מצאתי מקום אחר לפרוק בו. אשמח אם תעזרו.

אז ככה, לפני כמה חודשים חברה שלי שתמיד הייתה בקטע של בנות הציעה לי לצאת איתה. אני תמיד התעניינתי בבנים אבל לא דחיתי על הסף. היא בן אדם שמאוד אוהב אתגרים והיא התחילה לחזר אחריי בטירוף כשהבינה שאולי יש סיכוי. מאוד נהנתי מתשומת הלב, מההשקעה ומזה שפשוט אכפת לה. מעולם לא הרגשתי שמישהו ככה מתאמץ בשבילי. היה לה מאוד קשה איתי, הרבה בלבול והמון רגעים בהם לא הייתי בטוחה ומנעתי התקדמות של הקשר. היה לי קשה להיכנס לקשר עם אישה, אך למרות הכל היא לא ויתרה. לאט לאט הרגשתי איך אני נפתחת ומרגישה איתה בנוח והקשר הפך למערכת יחסים של ממש, ואני התאהבתי בה לחלוטין. גם לה תמיד היה חשוב לציין כמה היא אוהבת אותי, כמה אני מושלמת בעיניה ואיך לעולם לא תוותר עליי. לאחר כמה חודשים של "ירח דבש" וקשר מושלם דברים התחילו להתדרדר. היא הפסיקה להתאמץ בשבילי, לקחה את הזמן בלענות לי להודעות, וכמעט לא פינתה זמן כדי שנהיה לבד. הרגשתי שאני מציקה, השיחות הפכו מעיקות ולריבים כאשר הערתי משהו בנושא. היא תמיד האשימה את העבודה שלה שגזלה את רוב זמנה. לא משנה מה ניסיתי לעשות וכמה נלחמתי על הקשר נראה היה שאנחנו פשוט לא מבינות אחת את השנייה ומהצד שלה היה נראה שהיא פשוט מוותרת ללא שום מאמץ להשאיר אותי בקרבתה. בסופו של דבר היא אמרה שהיא לא אוהבת אותי יותר ונפרדה ממני.(אחרי חצי שנה של קשר) הציעה שנישאר חברות אך לא בדיוק הסכמתי. אני הרגשתי שעולמי קורס, הרגשתי מטומטמת, פתטית וחסרת ערך. לא מצליחה להבין איך הייתי כל עולמה לרגע אחד וכלום ושום דבר רגע אחריו. בערך שבוע אחרי הפרידה כבר הייתה לה חברה חדשה. אחת יפה ומוכשרת ממני. הן ביחד כבר קרוב לחודשיים ונראה שהן מאוד מאושרות. אני לא מצליחה לשחרר, אני חושבת עליה כל הזמן ועל החברה שלה ועל שאיך שזאת אמורה להיות אני. על איך היא החליפה אותי בקלות בלתי נסבלת והמשיכה הלאה כאילו כלום. אני מנסה להעסיק את עצמי בעבודה, לצאת עם חברות כמה שיותר וניסיתי גם לצאת לדייט.. כלום לא עוזר.          
אני מרגישה אבודה באופן כללי, לא יודעת אם אני סטרייטית או לסבית או בי (אמנם התאהבתי בגברים בעבר אך היא הייתה הקשר הראשון שלי, שום קשר עם גבר לא צלח) ומפחדת שלא אמצא את המקום שלי.