כבר חייל ועדיין לא היה לי שום דבר זוגי

שלום לכולם,
אשמח אם תקראו הכל לפני תגובות.
אני חייל, בקרוב בן 20, ועדיין אני חסר כל ניסיון עם נשים. אני סטרייט ואני אוהב ומכבד נשים, אבל עדיין לא היה לי שום דבר זוגי עם מישהי (לא חיבוק, לא נשיקה לא דייט אחד, כלום!). המון שנים גם לא כל כך רציתי או הרגשתי שאני צריך מישהי, אבל זה כבר שנתיים שלוש בוער בי.
אני נחשב בוגר אפילו לגילי, ואני לא אחד שנסחף אחרי הזרם, אני לא מתחבר למועדונים, למסיבות, אלכוהול, עישון, וכל מה שהרבה מבני גילי אוהבים, ובעיקר אני מתכוון לבנות גילי.
אני כן אוהב, חי, ונושם ספורט ובריאות. אני מתאמן כמעט שנתיים בצורה רצינית בחדר הכושר ושומר על תזונה נכונה, שזה משהו שבנות בגילי פחות שמות לב לזה (הכוונה של ממש לחיות ולהקפיד על זה), וזה יוצר משהו מאוד "זקן" או "סאחי" בי, וזה גורם לי כנראה להיראות קצת פחות זורם וכיפי.
אני נראה טוב לפי מה שאמרו לי אנשים (גברים ונשים), והיו לי הזדמנויות שלא רציתי אותן עם בנות שהתחילו איתי אבל לא היו הטעם שלי. אני בררן וזה ידוע לי, אבל אני חושב שאם אני משקיע בעצמי ובגוף שלי, מגיע לי לקבל את מה שאני רוצה, וללא פשרות.
אין לי ידידות, ככה שאין לי ניסיון גדול באפילו דיבור עם בנות. אני לא רוצה ידידות. אם מישהי תענה לטעם שלי, אני ארצה להיות חבר שלה, ואם לא חבר שלה, אז כלום. ומי שבכלל לא עונה לטעם שלי אין מה לדבר, כי אין לי צורך בחברים בדמות אישה. קצת מוזר אולי, אבל ככה אני.
בנוגע אליי, אני לא אוהב להעיד על עצמי, אבל אין דרך אחרת שבה תדעו עליי אם לא אכתוב עליי קצת, אני נחשב משכיל (תעודת בגרות מצוינת ובכיתה מדעית), נחשב יפה, אוהב את החיים, אוהב גם לנוח, וגם לטייל, לגלות מקומות חדשים ולעשות ספורט כמובן. אני רגיש, רומנטיקן (מגיע יחד עם הרגיש בעסקת חבילה:)), בעל שאיפות בחיים, רחום ובעיקר טוב לב, נדיב ונאמן. אני כל כך הטייפ של ההוא שעושה פיקניק, פותח לה את הדלת ומביא לה ורד.
אני יודע שמי שלא תהיה איתי, היא תהיה מאושרת
ואני כמובן אפנק ואדאג לה מאוד, אבל יכול להיות שהטיפוס הזה הוא גם פחות אטרקטיבי, כי זה לא יותר סקרון כמו עם איזה מישהו שהוא מניאק באופיו. אני גם לא יודע איך להראות את כל הטוב שיש בי לבנות בכמה שניות או דקות של שיחה.
אני מנסה תמיד במהלך היום ללכת עם בפאסון עם פרצוף מחוספס כדי ליצור אולי איזה משיכה ממישהי, אבל אולי זה גם פוגע בי.
אני טיפוס נאמן ושל בחורה אחת. אני נותן אולי אפילו אובר ריספקט לבנות ואני אפילו לא מדבר עם בנות שיש להן חבר כי אני לא רוצה להרגיש שאני נכנס באמצע.
אגב, בבית ומחוץ לבית, אני אדם אחר. בבית אני הכי מצחיק ומגניב, ובחוץ אני רציני ואולי קצת קריר. קשה לי לדבר עם בנות וזה גורם ללחץ ולבלבול. בתקופה האחרונה זה השתפר קצת, אבל עדיין, אני לבד.
אני תמיד פוחד לדבר עם מישהי שאולי יש לה חבר ואז אני אתאכזב, ובכללי, אם יש מישהי שנראית לטעמי, אני תמיד שואל את עצמי, למה לעזאזל היא תרצה אותך? אתה לא חי את החיים, היא בטח פוגשת ביציאות מלא גבוהים ובלונדינים, או סטודנטים וכאלה שהם גדולים ממני ומגניב להיות איתם, או כאלה שהם פשוט קלילים כאלה גם בחוץ. אז למה דווקא אותך?
לא יודע. אני לא יודע מה לעשות, ואני חושש שאני אשאר לבד לנצח.