הייתי פעם נער בודד עם חרדה חברתית שלא מרוצה מהחיים שלו. היו לי 3 חברים שגם איתם הקשר לא היה משהו. לא היה לי שם מגע או דיבור עם נשים. לא היה לי שום מטרה שום סיבה לקום בבוקר. לפני שנתיים החלטתי שנמאס לי והתחלתי לתקן את חיי. אני לא יפרט על התהליך יותר מדי. התחלתי להכיר אנשים מכל הארץ נהייתי בן אדם פתוח וחברותי והתחלתי לדבר עם בנות. זה היה קשה מאוד להעביר את עצמי את התהליך הזה אבל כל התקדמות קטנה שעשיתי גרמה לי להרגיש מלך. ועכשיו יש לי חברים ממש טובים שאני יוצא איתם כמעט כל ערב יש לי ידידות יש לי אני כל כך קרוב לבן אדם שתמיד רציתי להיות אבל אני עדיין מרגיש רע. התחושה הטובה שבאה עם כל התקדמות נעלמה ואני מרגיש ריקני ובודד. למרות ההתקדמות שלי ממישהו שלא יכול ליצור קשר עין למישהו עם ידידות עדיין לא היה לי אף פעם קשר רציני אבל זה לא רק זה אני גם מרגיש שלמרות שאני מוקף באנשים אין לי אדם אחד לשבת איתו ולנהל שיחת נפש אמיתית. אני לא יודע מה לכתוב על זה יעזור לי זה יותר מן פריקה כי כמו שאמרתי אין לי עם מי לדבר על נושאים כאלה. יש לכם המלצות איך להיפתר מתחושת הריקנות הזאת? סתם מחשבות על הפריקה הזאת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025