יותר משנה עם אפס דיבורים, איך מחדשים קשר כמעט לא קיים והאם שווה בכלל?

שלום לכולם,

קודם כל, דבר חשוב על האישיות שלי; אני ביישן ברמות עם כל מי שהוא לא חלק מהשפחה או החברים שלי, ביישנות מהסוג שקשה לי לדבר עם אנשים שאני לא מכיר. זה לא בה לידי ביטוי כשאני מדבר עם אנשים באינטרנט, אלא אם אני מכיר אותם.
כתוצאה ישירה מזה, אני בדרך כלל מהשקטים, אלא אם אני מוקף בחברים קרובים.

עכשיו לסיפור:
אז ככה, כשהייתי בתיכון, בכיתה י"ב, הייתה איתי מישהי בכיתה שהייתי בקטע שלה. בסגנון ביישני קלאסי לא דיברתי איתה למשך חצי שנה פלוס, עד שקלטתי שאין עוד הרבה זמן עד סוף הלימודים. בשלב הזה התחלתי לחשוב יותר מידי על איך בדיוק להתחיל לדבר איתה (היינו באותה כיתה שנתיים וחצי בשלב זה, אבל לא דיברתי איתה אפילו פעם אחת בזמן הזה, משהו שלא היה ספציפי לה, לא דיברתי בכלל עם חצי כיתה, אולי אפילו יותר), וזה הביא אותי למצב שבו כבר מריחים את סיום השנה בלי שדיברנו.
פה אמרתי לעצמי שאם לא אכשיו לא תהיה הזדמנות אחרת, ואחרי יומיים-שלושה (ציינתי כבר, ביישנות רצינית) שלחתי הודעה דרך הפייסבוק, ודיברנו קצת על דבר שלא נחשב בתור הישג אם אתה לא ביישן, אבל הרגשתי שזה היה הישג. מהנקודה הזאת היו לנו קצת שיחות על דברים שלרוב קשורים בבית הספר, אבל זה הרגיש לי כאילו יש משהו, למרות שמאוד יכול להיות שלא היה.
פה נגמרו הלימודים ואמרתי לעצמי שיש לי הזדמנות אחרונה, זה עכשיו או לעולם לא! שאלתי אותה אם היא רוצה שניפגש מתישהו כדי שנכיר יותר טוב, ובום! אין תשובה. פה כל הביטחון העצמי שצברתי עף לפח. אחרי שלושה ימים הצלחתי לתפוס אותה. היא אמרה שהיא הייתה עסוקה ולא שמה לב, ואמרה שהכיתה מתכננת פגישה, והציעה שנוכל להיפגש שם. מזלי שיחק לי, ולא הייתה פגישה בסוף, ומאז לא דיברנו.

אני כרגע לומד הנדסאי שנה שנייה (י"ד), וחשבתי שכבר מזמן עברתי הלאה, אבל היא פרסמה תמונה בפייסבוק עם משפט כלשהו שלא חשוב לסיפור, אני הגבתי תגובה על המשפט (תגובה ש, חשוב לציין, הייתי מגיב לא משנה מי היה מעלה תמונה עם המשפט הזה), ופתאום הכל חזר. אני לא יודע מה לעשות, והיכולות החברתיים המינימאליים שלי לא עוזרים לביטחון העצמי שלי.

לסיכום; יותר משנה וחצי עם אפס דיבורים, ועכשיו מכל הזמנים הכל חזר.
מה עושים?

סליחה על כל שגיעת כתיב או משפט לא ברור, אבל אני קצת עייף (כשאני אראה את ההצעות זה יהיה אחרי שאני אשן, אז לא להציעה לי ללכת לישון ולראות איך יהיה מחר, זה כבר כמה ימים ככה).