אני תמיד אשמה לא משנה מה קורה צועקים עלי נוזפים בי ואני תמיד אשמה

אני עצבנית עכשיו, תמיד מאשימים אותי לא משנה מה קורה מאשימים אותי, עושים ממני מפלצת על כלום, אתן דוגמא מהיום
מישהו אכל ביסלי ואשאיר אותו במרפסת או שהשכנים זרקו או משהו זה לא סביר כי יש לנו פרגולות, אני לא אכלתי ביסלי שנה או יותר... אני מנסה לרדת במשקל והמעידות שלי זה מאכלים שאמא קונה שהם יותר חטיפי אנרגיה שהם גם אוכל זבל אבל זה לא העיקר עכשיו. אז בכל מקרה אני הייתי סגורה בחדר אבל כמובן ששמעתי את השיחה והם אמרו שאני אכלתי ודיברו איך אני מלכלכת. אח שלי הגדול אמר שזה או אני או אחי הקטן. אחי הקטן אמר שזה אני. אמא חשבה שזה אני. התעלמתי שיחשבו מה שבא להם למרות שזה בטח אחי הקטן כי כשאני באתי לא היה ביסלי. אמא הפעילה רדיו מעצבן מאוד ואפילו לא מכוון על מנת שאני לא אשן, כי היא חשבה שאני נעולה בחדר ויושנת? למה? כואב לה שרק אני יושנת. בכל מקרה הרדיו עצבן אותי יותר מהם אז הייתי צריכה ללבוש מדי אורחים בגללה ולצאת מהחדר. לכבות את הרדיו ולצעוק עליה שתפסיק לעצבן, תוך כדי אני גם הערתי על זה שאני לא יודעת מי אכל את הביסלי אבל אם הייתי אוכלת לא הייתי אוכלת בחיים במרפסת אלא בחדר או בסלון. אז לאחר מכן
המשיכו להאשים אותי אמא הלכה לשיחה בחדר, אחי הקטן המשיך להפיץ עלי שקרים שונים, שוב זה לא הכי משמעותי בשבילי אבל לשקר לאנשים מולי זה שיא החוצפה מבחינתי הערתי לו על כך שחבל שהוא משקר כבר בגילו וכו, כמובן שהוא טען שהוא דובר אמת. קישקשתי לו עם עיפרון ואפילו לא בעט כי ריחמתי עליו אבל מצד שני הייתי עצבנית, ולמרות זאת זה על דף עם שני שורות שהוא רשם והכתב שלו גדול( בפחות מדקה מעתיקים מחדש אם צריך. בבוקר הוא גם התחצף אלי ועזרתי לו בשיעורים. בתגובה הוא מחק את המחיקות וזרק הכל איפה שאני יושבת וזה פגע בכריך שבדיוק אכלתי, אמרתי לו שלא אעזור לו עוד בשיעורים ושגם בבוקר הוא התחצף אלי ובכל זאת עזרתי לו ובכל זאת הוא המשיך ואמר את אותו משפט שאמר בבוקר, אני לא צריך את העזרה שלך, בבוקר הוא התחנן אלי וריחמתי עליו בכל זאת הוא צריך להגיע בזמן לבית הספר.
בכל מקרה מרחתי שוקולד על הבקבוק שלו ואמרתי אני אנקה את זה ואתה את המחיקות על השולחן האוכל( יש גבול מבחינתי, לא מתעסקים עם אוכל של אחרים) ואמא שלי תנקה אם הוא לא ינקה הוא לא הסכים ואמר שלא אכפת לו שאמא תנקה(חצוף). ביקשתי מאחי הגדול שישמש כעד וסיפרתי לאמא שבדיוק גמרה שיחה, היא אמרה שלא אכפת לה ותסתדרו ביניכם ושאני צועקת ושאני לא בסדר שאני צועקת. אמרתי לה זה לא צעקה זה טון עצבני כי אני עצבנית עכשיו , אפילו אמרתי לה שביקשתי מאחי שיהיה עד כי תמיד מאשימים אותי, ושוב האשימו אותי. התעצבנתי שהיא לא מענישה אותו, רק העירה לו תפסיק ולא נזפה בו באמת לא ביקשה לנקות לא כלום כי אם אני הייתי עושה את זה היו צעקות בכל הבית עלי. היא לא מתנהגת באופן שווה ואחי מאוד חצוף לגיל שלו ונתתי לכם רק דוגמא תארו לכם מגוון מקרים כאלה על יום וזה רק על קצה המזלג, בסך הכל ביקשתי תעזבו אותי בשקט וזהו, לא הולך... אני עוזרת להם מתי שהם צריכים כמה שאפשר, גם לי יש דברים לעשות, אמא שלי בוכה לי שאני לא עוזרת לה בעבודות הבית, אבל גם לי יש מטלות אני בכיתה י"ב אני חוזרת עייפה אני רוצה לנוח והיא בחרה על דעת עצמה לעשות את העבודות האלה. היא יכולה להפסיק לכבס בגדים ולתלות ואנו נעשה את זה מחוסר ברירה ויהיה תורניות ביננו או משהו, שכל אחד ינקה את החדר שלו ושכל אחד ישטוף את הכלים שלו, ככה עושים גם אצל בת דודה שלי כי דודה שלי לא עושה כלום, גם כל אחד מבשל בתורניות וככה היא לא תתעייף, היא לא הקשיבה לי אז לא פעלתי בהתאם, היא גם לא מתחשבת בי וקונה המון אוכל זבל בבית למרות שקשה לי וביקשתי שלא, אחי בצבא אחי הקטן עוד ביסודי ואני בסוף התיכון זה לא בריא לכולנו בצבא ישנ מספיק אוכל זבל, ילדים צריכים לאכול בריא וגם אני, ביקשתי לא עזר . ביקשתי כלב גם שנים שאני מבקשת, את הטלפון אני שילמתי מהכסף שלי, את החיה אני מוכנה לשלם מהכסף שלי ולטפל בה כי חיי החברה שלי לא זוהרים ולא מסכימים לי בכלל אפילו לא דג, אני מחכה כבר שאהיה בצבא עוד מעט ואעזוב אותם סוף סוף.
רציתי לפרוק יותר אם יש לכם עצות ותגובות על דעתכם יתקבלו בברכה, תודה שקראתם עד לכאן, השתדלתי לפרט ולספר הכל. מיותר לציין שסיפרתי לאימי מה שאני חושבת על הכל כבר, על מה שאני חושבת על היחס אלי ומה שתיארתי פה... לא שינתה כלום, מרגישה שלא מתחשבים ברצונות שלי ודורשים ממני להקשיב ולרצות אותם