אבודה בתוך עצמי, אני עושה דרמה מכל עניין? שהבעיה היא בי? שאני לא בסדר?

הכל התחיל לפני 10 חודשים. דיברתי עם מישהו בוואטסאפ, ועם הזמן עברנו לשיחות בטלפון והיינו מדברים שעות. הוא היה ידיד טוב של כל מיני חברות שלי אז לא דאגתי כל כך. בשיחות שלנו הטלפון הוא היה מספר לי כמה שקשה לו ורע לו והוא עשה לי המון ריגשי, ואני ילדה שקשה לה אם מישהו שאני מכירה סובל אז כמובן שנסיתי לעזור לו. עם הזמן הוא הודה באהבה שלו כלפיי וזה לא היה הדדי, אבל עדיין המשכנו לדבר. אני לא זוכרת מה היה בשיחות שלנו כי זה היה מזמן אני בעיקר זוכרת את זה שהוא היה לחוץ להיפגש איתי לבד והוא היה ממש מלחיץ אותי ונהיו לי התקפי חרדה ממנו. בהתקפים שלי קשה לי לנשום ואני מתחילה לבכות ואני בקושי מצליחה לדבר. ההתקפים קרו בדיוק שההורים שלי היו בחול אז הם לא ידעו. יום אחד היה לי התקף בבית ספר שפוצץ הכל. זה היה יום חמישי בשיעור תנך, היוצעת והרכזת שכבה התערבו וכשההורים שלי חזרו מחול הן דיברו איתם ואמרו להם לקחת אותי לפסיכולוגית. הייתי במצב נפשי מאוד שברירי כי פחדתי שאף אחד לא יאמין לי. (יש לי בעיות אמון ופחד מדעות של אנשים) . אני גם מאוד תמימה ואני רגישה באופן חריג. אז מה שקרה זה ממש הרס אותי.

באותו זמן החבר הכי טוב שלי אמר לי שהוא אוהב אותי גם. הייתי כל כך נואשת לעזרה ולהגנה כל כך פחדתי מהילד שגרם לי להתקפי חרדה אז ניצלתי את זה שהוא אוהב אותי כדי שאני ירגיש בטוחה. אני כן אהבתי אותו וסמכתי עליו כי הוא היה החבר הכי טוב שלי והייתי מאוד מבולבלת ומפוחדת, וכנראה שלא הבנתי את ההשלכות של המעשה שלי. הוא היה מאוד לחוץ על נשיקה ואני עדיין הייתי שבורה ברמה מטורפת ולא הייתי מוכנה לזה רציתי שהנשיקה הראשונה שלי תהייה ממישהו שאני אוהבת. בסוף ויתרתי לו כי לא היה לי נעים והפכתי לבובה שלו. הייתי כל כך ריקה וחסרת ריגשות, פשוט נסיתי לעקל את מה שקרה עם הילד ולא שמתי לב מה שחבר שלי עשה לי, איך שהוא שלט בי.

הוא לא נתן לי לדבר עם בנים. לא היו לי ידידים. בכל פעם שהייתי עם חברות הוא היה אוחז אותי במפרק של כף ידי חזק ולוקח אותי למקום שלנו ושם הוא היה מנשק אותי כל כך חזק והוא היה נמרח עליי, הוא היה חרמן ברמה מטורפת ואני הייתי הבובה שלו שסיפקה לו את זה.

לא הייתי מסוגלת להגיד לו לא, זו הייתה הבעיה. הוא היה דואג לזה שאני יהיה פחות ממנו. הוא היה משפיל אותי ואומר לי שהוא רואה כמה שאני משתדלת אבל זה לא מספיק טוב. הוא גרם לי לבין 2-4 התקפי חרדה כל לילה!
הוא היה כל כך קשה איתי שאפילו שפעם אחת הלכתי לשתות מים ורשמתי לו בוואטסאפ אני הולכת לשתות מים זה יקח לי שתי דקות, ואז התעקבתי כי דיברתי עם אמא שלי והוא כעס עליי מאוד. וככה זה היה כל הזמן. הייתה לו שליטה מלאה עליי בשלב כלשהו. כל כך לא רציתי לראות אותו שהברזתי מהלימודים והייתי חולה, אני לא יודעת איך זה קרה אבל פיתחתי חום וקיוויתי שוהא לא יגע בי בגלל זה (אני אף פעם לא חולה) אבל כמובן ששום דבר לא עמד בפניו. פעם הייתי רבה איתו על דברים אבל עכשיו הייתי פשוט עושה בלי להתווכח ותמיד הוא צדק תמיד אני הייתי לא בסדר.

בכל התקף חרדה הייתי מלפפת לי צעיף סביב היד ומהדקת את האחיזה.
ולילה אחד, אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי אני ליפפתי צעיף סביב צוורי.
מה שהכי עצוב, שזה האמת עזר.
לא עשיתי את זה שוב מאז.

הכל באשמתי כי אני לא הייתי מסוגלת להגיד לו לא. לא הייתי מסוגלת לעמוד על שלי הייתי כל כך שברירית שלא היה לי עמוד שידרה. זה היה גדול עליי.

אבל מה שבאמת שבר את הכל זה הייתה הקלטה.
הקלטה שבה הוא מספר שהוא סיים להתקלח והוא בלי בגדיו והוא חושב עליינו עושים דברים. כמובן שבהקלטה זה היה הרבה יותר גס אבל אני לא מסוגלת לכתוב את זה אפילו. אני ממש זוכרת את זה. זה היה יום שבת והייתי עם חברות שלי. קמנו בבוקר והכנו פנקיקים כמו שתמיד אנחנו מכינות ואני לא הכנתי כי אני עצלנית ועדיף שאני לא יתקרב למתבח.
הוא אמר לי ללכת לצד אז זה מה שעשיתי ושמעתי את ההקלטה. היה לי קשה כל כך. עם כל מילה שלו קיללתי את עצמי והתחננתי שההקלטה תפסיק.
באותו רגע הייתי כל כך ריקה, פשוט הרגשתי כל כך זולה. אם הייתי יכולה להעביר לכם את התחושות והתמונות שעוברות במוחי הייתם מבינים אותי.
הוא ביקש למחוק את ההקלטה ואני מחקתי. חזרתי לחברות שלי והן לא הבינו מה קרה לי הרי אני בן אדם חייכני וטוב לב ואני כל כך אופטימית ובשניה הכל התהפך.

פה הבנתי שהקשר שלנו לא בסדר ואני לא הבובה שלו.
אולי לא עשינו דברים מעבר לנשיקות ונגיעות פה ושם אבל זה כן היה קשה.
לי היה קשה כי הרגשתי כל כך רע עם עצמי שנתתי לו כי יכלתי להפסיק פשוט לא הייתי מסוגלת.

נפרדנו והוא לא עזב אותי. הוא עדיין היה עושה את כל אותם הדברים עד שעצרתי אותו.
אחרי שנפרדנו לא היה יותר קל.
הוא סיכסך ביני לבין חברה הכי טובה שלי, הוא הפיץ שמועות , קילל אותי והמשיך להשפיל אותי.
הייתי במשך 5 חודשים אטומה ברמה שלא הייתי מתקשרת עם אנשים והייתי בוכה מכל דבר. אף אחד לא ידע מה עבר עליי. אף אחד לא יכל לעזור. זה משהו שאני צריכה להתמודד עם עצמי.

אתם קוראים את זה וחושבים לעצמכם מה? זהו? זה הכל? אז כן אולי מה שקרה כל כך שולי ביחס לבנות שנאנסות, שעוברות דברים יותר קשים ממה שעברתי.

אבל הבעיה שלי שהייתי כל כך הרוסה שהוא רק הרס אותי עוד יותר. והייתי כל כך תמימה ולא ידעתי מה הוא רוצה ממני הייתי בהלם מוחלט. הנפש שלי כל כך שברירית והוא הצליח להשפיע עליי ולהפוך אותי לסוג של "בובה" שעושה כל דבר שהוא יגיד. התחושה הייתה נוראית. נגעלתי מעצמי כל כך, כי יכלתי להגיד לו לא אבל פחדתי ממנו כל כך ועדיין 11 חודשים אחרי...עוד מעט שנה אני מפחדת ממנו, מפחדת מהרגע שבו אני יצטרך להיות איתו לבד כי אני יודעת שאני לא יעמוד בזה ואני יהיה שוב כל כך קטנה לידו, ואני לא יצליח להגיד לו לא.
אני מפחדת שהוא יפגע בי כי אני יודעת שהוא מסוגל, למזלי עצרתי הכל לפני שנגרם נזק גדול יותר.

11 חודשים ו29 ימים מאז עברו ועדיין קשה לי. אם זה הסיוטים בלילה. ההתקפי חרדה הפתאומיים שפעם היו באים מפחד ממישהו והיום זה מכל דבר קטן.
פעם הייתי כל כל אמיצה, והיום אני אפילו לא מסוגלת לישון בלי אור. הדבר הכל כך שטותי הזה שינה לי את החיים. זה הפך אותי לאחרת.

אהבה ראשונה שלי השאירה לי צלקת. אז איך מצפים ממני האמין שיום אחד אני יוכל לאהוב מישהו? קשה לי לשחרר, אני מפחדת שאני שוב יהיה חסרת שליטה על עצמי ומישהו אחר ישחק בי ויעשה בי כרצונו.

הבעיה האמיתית בכל הסיפור היא שזה מילה שלי מול מילה שלו. הרי הכל נמחק כי הוא ביקש ממני, כל הוכחה והוכחה. רק הזיכרונות שלי מעידים על מה שקרה.
ולמה לכם להאמין לי? מי אני לאומתו? אני סתם קורבן לאהבה לא מוצלחת.

אני יושבת עם עצמי וככל שעובר הזמן אני נזכרת בעוד ועוד דברים. אני חושבת לעצמי וכועסת על עצמי.

האמת רשמתי את כל הסיפור השביל לשאול אותכם כמה שאלות כי אני נואשת לעזרה.
בתור אנשים שרואים את הסיפור מהצד

אתם חושבים שאני מחמירה עם עצמי?
שאני עושה דרמה מכל עניין?
שהבעיה היא בי? שאני לא בסדר?
אם הייתי באה אלייכם ומספרת לכם את זה במציאות הייתם מאמינים לי? כי עכשיו פה אין לי אינטרסט לשקר לכם הרי אתם לא יודעים מי אני, אבל אם הייתי מישהי אקראית מהכיתה או אפילו משכבה למטה ובאה עם הסיפור הזה מה הייתם אומרים?