מאוהבת ומיואשת... אני תמיד אומרת שאני אישה בגוף של ילדה

היי אני נערה ממוצעת בלי ביטחון עצמי כלכך גבוה, ולא יפה,אני דתייה בכיתה י' ובערך הולכת לבני עקיבא,ואני יסביר למה בערך. אני עם בנות שאני לא כלכך מתחברת,בנות שהיו איתי ביסודי והעבר שלי איתן לא כלכך נקי.הן תמיד היו סוג של עליתה,ילדי השכבה והשכונה (כולנו גרים באותה שכונה), ואני אף פעם לא הייתי וכנראה שלא אהיה,ככה הגורל רצה,הן היו איתי ביסודי ועשו לי דברים לא כלכך נעימים,שאת זה אני לא רוצה כלכך לפתוח.הייתה לנו גם מלכת הכיתה היא לא הוכתרה באופן רשמי לפני כל הכיתה והיא גם לא הייתה מגעילה כמו שאנחנו קוראים בספרים או רואים בסרטים,אבל אני בטוחה שכל אחת בכיתה חשבה שהיא הולטת,זה לפחות מה שאני חשבתי ועדין חושבת,היא אפילו קצת עזרה והיא דיי חברה שלי אין לה עויינות אחת כלפי השנייה אנחנו ממש בסדר,זה דיי דוחה כל היחסי כוחות האלה של העליתה וזה דיי דוחה אותי,אבל אני לא אשקר שאני לא רוצה לטפס בראש הפירמידה המלכותית הזאת ולהיות עליתה כי זו תהיה צביעות.
תמיד הייתי בבני עקיבא סוג של בחוץ בפנים,תקופה הולכת תקופה לא,ככה זאת אני.
התחלתי להיכנס קצת יותר לעיניים כאשר הייתי בכיתה ח' בערך, מדריכה שלי מצאה אותי בוכה בערב יום שישי הייתה לנו שבת פנימייה ומישהי פגעה בי אז רציתי לחזור הביתה (הבית שלי ממש קרוב) מדריכה שלי מצאה אותי בוכה ושאלה אותי מה קרה סיפרתי לה את הספיר,היא נתנה לי כמה עצות,ואחר כך הוסיפה שאני יבוא לבני עקיבא שהיא (ששכנה שלי) מדריכה עם עוד מישהי (שגם שכנה שלי ואני מכירה אותה מהיסודי) היא אמרה שהיא מדריכה את השבט שלי,אמרתי לה שנראה וחזרתי הביתה.בשבועות הראשונים לא הלכתי כי לא רציתי ואז שבת אחת נהיה לי משעמם ופתאום רציתי לבוא,אז באתי. בשבוע הראשון היה כיף והבנות התנהגו עליי יפה אבל כבר בשבוע השני הן חזרו לגועליות וההתעלמות המוכרת שהכרתי. ואז ראיתי אותו,הוא היה איתי ביסודי וגם בגן ועוד בגן זה התחיל,זה נמשך ליסודי ושהיגיעה החופש הגדול שבין סיום כיתה ו' ולהתחלת כיתה ז' זה נפסק,כשראיתי אותו אמרתי לעצמי בראש די את כבר לא אוהבת אותו זוכרת ובאמת גם הלב הקשיב,אבל בשלב מסוים ההיגיון הבריא הפסיק לחשוב ,ותבינו אני בן אדם של הגיון אני לא עובדת על פי רגשות אף פעם,והרגש השטלת ניסיתי להפסיק את זה אבל אי אפשר לשלוט על רגשות שזה קורה זה קורה.אבל אני יודעת שהוא מאז ומתמיד היה מאוהב במישהי אחרת.אני יחזור ליסודי ויגיד שהוא היה מאוהב בה בערך משם,הוא היה מלך שכבת הבנים וכל הבנות היו מאוהבות בו,אבל ידעו שהוא שלה היא לא אמרה את זה והיא גם לא חשבה את זה היא בעצה לא חשבה וידעה שהוא שלה אנחנו פשוט עשינו את החיבור הזה שמלכת השכבה צריכה להיות עם מלך השכבה ואני ידעתי שהו מאוהב בה.באותה תקופה גם הייתה לו חברה חלק אמרו שכן חלק אמרו שלא חלק פשוט סתם לא האמינו,אני השתייכי לבין האלה שחשבו שלא,כי הוא היה פשוט מאוהב בה באותה תקופה והם גם לא נראו ממש קרובים. זה נמשך ככה גם עד היום,אבל התאוריות קצת השתנו חלק אומרים שהוא מאוהב בה חלק אומרים שהוא מקניט אותה בוואצאפ אבל עדיין מאוהב בה וחלק אומרים שהיחסים בניהם לא טובים,אבל אני לא קונה את זה הוא נעול עלייה כמו בולדוג עוד שנייה היא הייתה זוקרת לו מקל והוא היה מביא לה,וככה כל הבנים איתה,וכל הבנות איתו. זה כאלו שאנחנו חיים בתוך ספר ומנהלים לנו את החיים תמיד בסיפור כל הבנים מאוהבים במלכה ובל הבנות מאוהבות במלך ותמיד יש את הדמות הראשית שהיא מאוהבת בו ובמקרה הזה זאת אני ובסוף אחרי כל מה שהיא עברה הוא מגלה שהיא האחת שלו והם ביחד,אז למה בסיפור שלי זה לא קורה?
היא לא רעה,היא ממש נחמדה.
אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש אפילו שאני ממש רוצה,אני רוצה!,ניסיתי אפילו להסתכל על בחורים אחרים,וזה לא עזר.
כנראה עד שאני לא יצליח להוציא אותו מהראש אני אהיה תקועה באותו מקום ולא יצליח להסתכל על בחורים אחרים או להתקדם הלאה בחיים,ואם כן תהיה לי זוגיות אני כנרה ישווה את בן הזוג שלי עליו.
אבל במקום קטן בלב אני לא רוצה להוציא אותו מהראש שלי אפילו שאני לא מכירה אותו כלכך אבל מכל השבט לי הכי אכפת ממנו ובתקופות בחיינו אני הייתי הכי הרבה זמן איתו. רק פעם אחת הוא דיבר איתי,זה היה שחודש ארגון התקרה והחזרות לדגלנו התחילו,היינו בהפסקה גם הבנים וגם הבנות והוא שאל אותי עם אני באה לסניף אחר כך כדי לצבוע את הקירות,שאלתי אותו עם הוא מדבר עליי,הוא הנהן,פיהקתי ואמרתי לו שאני לא יודעת והסתובבתי,יכול להיות שעשיתי טעות?
חוץ מזה אני לא חושבת שהוא ישים עלי אני לא יפה ואני לא חושבת שלנערה מכוערת כמוני יש זכות בכלל להתאהב. אני יודעת שזה נשמע מפגר אבל זה מה שאני חושבת.אני לא עושה שערות ברגליים כי אני לא רוצה ולא חושבת שאישה צריכה לטפח את עצה בשביל שגבר יאהב אותה,מצד שני אני כן רוצה לעשות אבל אני מפחדת,אני יודעת שיש פה סטירה.
תעזרו לי!!!
ובבקשה לא לרשום לי תשכחי אותו כי אני באמת מנסה וזה לא פשוט במיוחד כשאני רואה אותו כמעט כל יום.וגם כי אהבה זה דבר כואב ומסובך וזה קשה אבל בסוף מוצאים את האחד וכנראה שזה לא הוא,וייקח לי הרבה זמן למצוא וזה היה לי קשה לשכוח אותו ולחפש את האחר,אבל זה מה שהגורל רצה ואני לא יכולה להתווכח עם זה לצערי.
נ.ב: אני יודעת שאני נשמעת כמו מישהי עם תובנות של בת שלושים אפילו שאני רק בת חמש עשרה,וכן אני מרשה לי לפרגן לעמי אחרי שקטלתי את עצמי פה.אבל זאת אני,אני תמיד אומרת שאני אישה בגוף של ילדה.
ואני יודעת שזה ארוך מאוד אבל בבקשה תשקיעו עשרים דקות מהחיים שלכם פחות או יותר, כי זה באמת יכו לעזור לי.
אז תודה מראש לכל המגיבים וסליחה על החפירה. ;)