סיוטים על אנשים שקרובים לי, מה זה אומר?

שלום אסקפיפול,
אני לא יודעת איך לסנח את עצמי במדויק כי יש לי כל כך הרבה מה לכתוב כאן.
היה לי סיוט מלפני יומיים, וזאת לא פעם ראשונה שיש לי סיוטים על אנשים שקרובים לי. מה שמקשר בינהם זה לא רק שהאנשים שמופיעים בהם אלה אנשים שקרובים לי, המקום שזה קורה, זה אותו מקום כמעט בכל סיוט. ממה שאני זוכרת, היו לי שלושה סיוטים על שלושה אנשם שונים. על החברה הכי טובה שלי, על אחותי ועל סבא שלי. הסיוט הראשון שהיה לי (לא בדיוק סיוט אבל נורא הלחיץ אותי), סבא שלי נפטר כמה זמן מלפני הסיוט הזה (2014), אני זוכרת שבסיוט עמדתי באיזה מרחב גדול של צמחים, הסתובבתי וראיתי אנשים חופרים בור, ראיתי שהם הוציאו משם את סבא שלי, משום מה הוא היה חי (אני חייבת לציין שהקשר שלי היה חזק עם סבא שלי למרות שבגלל שהייתי די קטנה אז פחות הבנתי את המשמעות של מוות אז חשבתי שאפשר להתייחס אל אנשים לא ממש יפה, ויצא שהתנהגתי קצת לא יפה אליו, ואחרי שהכלב של סבתא שלי מת אבא שלי אמר לי "היית צריכה ללטף אותו ולאהוב אותו לפני שהוא מת כי אף אחד לא חי לנצח", ומאז התנהגתי הכי יפה שיכולתי אל סבא שלי), סבא שלי הלך אליי, הפנים שלו היו חצי רקובות חצי כחולות, ומהחלק הזה התעוררתי, חשבתי שזה לא כזה סיפור כי סבא שלי נפטר אז כנראה אני פשוט מתגעגעת אליו ולכן חלמתי את זה אז המשכתי הלאה. הסיוט השני שלי היה על חברה שלי, שעברה לגור בחו"ל והייתי מדברת איתה המון, אחרי חצי שנה מאז שהיא עברה, לא יצא לי לדבר איתה חודשיים, הייתי ממש מודאגת, שאלתי את כל החברים שלי שהיו בקשר איתה ואף אחד מהם לא ידע מה קורה איתה כי היא לא ענתה גם להם, אז היה לי סיוט, ובסיוט זה היה כאילו האלווין (Halloween), הלכתי עם שלושת החברים הכי טובים שלה על כביש גדול ליד הבית ספר שלנו (למרות שאין לנו כביש גדול עם עצים ליד הבית ספר) בשביל לפגוש אותה, ואז ראינו אותה ובדיוק באה מכונית ודרסה אותה, אנחנו חפרנו בור בשביל הגופה ואז היא קמה יענו סוג של זומבית ורצה אחרינו בכל היער שהיה שם, התפצלנו וירדתי למערה שהיה באזור, (כאן מגיעה החלק שיופיע בסיוט השלישי) למטה פגשתי את ההורים שלי, הם היו עם סירת קייק בידיים והיו שם כמה מגלשות (הייתה קופה במקום הזה בשביל להזמין קייק, אני וההורים שלי התגלשנו במגלשות (אבל המגלשות היו מכוסות כמו המגלשות בפארק המים שהן עגולות כאלה) אני לא יודעת להסביר בדיוק איך נראה המקום הזה אבל הוא היה נראה מלחיץ וסגור כל כך ולא היה שם אף אחד, וכאן נגמר הסיוט השני. בסיוט השלישי, אני ואחותי הגדולה הלכנו להתגלש במקום הזה על הקייקים בלי שום קשר למה שחלמתי בסיוט הקודם. אחותי הזמינה כרטיסים בקופה ואמרו לנו לחכות למדריך שיבוא עם הציוד, במגלשות המים פעלו אבל הן היו סגורות, אז אחותי איכשהו הצליחה להכנס לשם מבלי לפתוח את השער שסוגר את המגלשה ואז היא החליקה טיפונת רחוק מימני (הבעיה שהמגלשות מיועדות לקייקים ולא לגופים אז כנראה שיש שם חלקים מסוכנים), המגלשה הייתה חשוכה אז צעקתי לאחותי אם מסוכן שם והיא ענתה לי שכן, (בטוח רובכם מכירים את המגלשות האלה בגני שעשועים שזה כאלה גלגלים ארוכים שאתה מחליק עלייהם והם מסתובבים וכל הגוף שלך רועד וקופץ בגלל העיגולים האלה) אז היו שם את העיגולים האלה רק שהם היו יותר גדולים והיה רווח יותר גדול בינהם, אז כשאחותי הגיעה לטווח הראיה שלי איפה שלא חשוך היא החליקה טיפונת בניסיון הראשון שלה לעלות למעלה ולהתנגד למים, ואז היא ניסתה שוב והיא בטעות החליקה עם היד שלה בין הגלגלים האלה וראיתי שכל הגוף שלה נמשך פנימה ממש מהר לא הספקתי לראות אפילו את הבעת הפנים שלה, וראיתי איך הנעל שלה עפה באוויר מהמהירות, וראיתי דם זורם משם והיא צרחה צרחה שאפילו אף פעם לא שמעתי בשום מקום בחיי, באף סרט באף משחק באף סרטון ואפילו לא מימנה, קול שונה לגמרי משלה, רצתי לקופה להזעיק עזרה והיא עדיין צורחתצרחת איימים ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אני זוכרת איך באותו הרגע חשבתי לעצמי ש" זהו, אין לך אחות יותר.", התעוררתי ולא יכולתי לישון עד הבוקר, רעדתי כולי שזה משהו שלא קרה לי בסיוטים הקודמים, אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים כי זה מרגיש לי שונה כל כך ממה שאתם עומדים לכתוב כאן, אני יודעת שאתם עומדים לכתוב "את כנראה קצת רחוקה מאחותך אז את דואגת לה שקרה לה משהו" אז לא. דיברתי איתה היום, ודיברתי איתה באותו היום שהיה לי את הסיוט וגם ביום שלפניי. לגבי הסיוט על חברה שלי. כן, זה די הגיוני אבל זאת לא פעם ראשונה שאני לא מדברת איתה תקופה ארוכה ובכל הפעמים לא היה לי סיוטים עלייה. לגבי סבא שלי. כן, זה ככל הנראה בגלל שאני מתגעגעת אליו. חלקכם פה גם יכתבו "בגלל זה ילדים לא צריכים ללכת ללוויות". לא, זה לא נכון. אני לא אדם שרגיש יותר מדי ללוויות, הייתי פעמיים בלוויות, של סבא שלי ושל דוד שלי. הייתי בקבר של הכלב של סבתא רבתה שלי, והייתי אצל הווטרינר כשהכלב של סבתא שלי מצד שני מת. כן, בכיתי, אחרי הכל זה לאבד מישהו, אבל תוך זמן קצר השתפרתי וכן לפעמיים בכיתי כשהייתי לבד וחשבתי על זה, אבל זה לא השפיע עליי בחיי היומיום שלי. בזמן האחרון אני מתעוררת כל לילה לפחות חמישה פעמים בלי סיבה ויש לי המון סיוטים כל לילה (לפחות שניים). יש משהו שאני יכולה לעשות בשביל לטפל בבעיות השנייה האלה? או לטפל בסיוטים האלה? פסיכולוג? תרופות? משהו? תודה לעונים.