אחרי שנתיים נפרד ממני, לאחר חצי שנה חזרנו. שבועיים חלפו שוב נפרד. הפעם בגלל ההורים

שלום לקוראים! קודם כל תודה רבה לכל המתייחסים והמגיבים...
פעם ראשונה שאני כותבת בבלוג בחיי, פשוט מאוד מסקרן אותי איך יגיבו אנשים שאני לא מכירה ואיך רואים את המצב שאני נמצאת בו.
לפני כחצי שנה הסתיימה זוגיות מדהימה, אפילו טסנו לחול במהלכה ובמשך שנתיים באמת היה מופלא... אבל הוא התחיל להרגיש לקראת סוף הקשר ש"זה לא זה" ושהוא כבר 3 חודשים מתבשל עם זה.
הוא בן 27 ... והוא החבר הראשון שלי ואני שלו...
הפרידה מאוד הפתיעה אותי כי מבחינתי אם יש משבר או ירידה בקשר, אבל יש אהבה, אז הכל פתיר!
הפרידה הייתה מאוד כואבת וקשה וחצי שנה חלפה בנתק מוחלט. אציין שבמהלך החצי שנה האחרונה הגיע לאזניו שמאוד צמחתי מאז הפרידה ושטוב לי ואני פורחת. וכך אכן קרה.
אחרי חצי שנה כאמור, לפתע הוא יצר קשר במטרה לחזור.
נפגשנו, דיברנו, גיבשנו דעות וסיכמנו הרגלים חדשים שהם באמת המפתח להצלחה של הקשר הזה. כל מה שהפריע לי וכל מה שהפריע לו עלה על הדף והוא הודה שעשה טעויות והיה רוצה לבחון את הקשר שוב. אמר שלא היה יום שלא חשב עליי מאז הפרידה ושהוא עדיין אוהב אותי וכבר שלושה חודשים מתלבט אם לשלוח הודעה.
גם אני לא הפסקתי לאהוב אותו.
יום למחרת החזרה, הכל יצא משליטה כשההורים שלו נכנסו לתמונה.
הוא סיפר להם שחזרנו והוא אמר לי שבחיים לא ראה אותם ככה. הם פשוט היו בהלם מעצם העובדה שלא שיתף אותם בלבטים על לחזור, אמרו שמאוד מאוכזבים שלא התייעץ לפני שיצר איתי קשר, אמרו שלא התנסה מספיק ולא חווה מערכת יחסים נוספת, ושאנשים לא משתנים באופי.
אמרו לו שהם אוהבים אותי, שאני בחורה מקסימה, אבל שאנחנו לא צריכים להיות יחד.
הוא סיפר לי את כל מה שאמרו כבר באותו ערב. (אגב, הוא גר בדירה משלו.)
שבועיים חלפו בניסיון להתגבר על חוסר התמיכה והתגובות הללו, הוא אמר שהם פשוט הורידו לו את הרוח מהמפרשים והוא לא מסוגל להתחיל קשר כשהוא במצב הזה. ונפרדנו.
אוסיף ואומר שבשבועיים הללו הוא בכה המון ואני רק חיזקתי ועודדתי שיהיה בסדר (ואני בעצמי שבר כלי!) והם יעכלו ויבינו. הוא אמר לי שכנראה במהלך השנתיים הוא שיתף אותם יתר על המידה בויכוחים והמשברים.... וכנראה זה מה שמביא אותם למסקנה הקיצונית הזו שאנחנו לא מתאימים מבחינתם.
חשוב לי לציין שבמשך השנתיים הקשר שלי עם ההורים שלו היה מעולה, הרגשתי נאהבת מצידם ובחיים לא היה לי "טאקל" איתם ומאוד כיבדתי אותם וכנ"ל הם!
אני שבורה, פגועה וכועסת. ובעיקר לא מאמינה שאני עוברת את מה שעוברת.