שלום,
עד היום אני יוצא עם נערות רק כדי לקבל את ה"אוקי" אתה גבר מחבריי.
היית לי חברה חשבתי שבזכותה סוף סוף אני ייצא מה"מחלה הנפשית".
אני רואה פורנו של סטרייט אני חושב שזה יציל אותי מה"מחלה הנפשית".
מבלה ויוצא עם חברים וחברות מתנשק עם נערה וחושב לעצמי שאני סטרייט.
אבל הכל קורא בלילה זה כמו מראה ששמים לי מול הפרצוף המחשבות על *גבר*.
בלילה אני חושב על חבר מישהו מהכיתה או מהשכבה ומפנטז אליו.
ששואלים אותי אם אני הומו התגובה הראשונית שלי זה "נראה לך" עם צחקוק.
אבל מה שקורה באמת ששואלים אותי את השאלה זה דמעות במקום לצאת החוצה הם יושבות לי על הלב ושורפות אותו.
תמיד חשבתי על ההיציאה מהארון יזרקו אותי מהמשפחה ההומופובית שלי.
כל חבריי ההומופובים ינטשו אותי ואני הישאר גלמוד.
אני לא יודע מה יותר שווה בין לחיות עם בריכה של דמעות ולהתקבל בחברה,
או לחיות באהבה וללכת יד ביד בלי שום בושה ולהיות מנודה מהחברה.
אני לא גאה בעצמי, אין לי במה להיות גאה חוץ מהיופי שלי.
אני קורא "במאקו גאווה" אף פעם לא אכפת לי מהכתבה אני תמיד מגלגל למטה
על מנת לראות את התגובות 80% לפחות הם תגובות הומופוביות שהורגות אותי.
אני רק רוצה להיפטר מזה ואף אחד לא לצדי לא מקשיב לא רואה הכל קורה בחדרי חדרים. שם הכל קורה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025