לא מסתדרת עם המשפחה שלו. בעלי לא בצד שלי

זה ארוך, אבל פליז. תקראו עד הסוף.
אני נשואה שנה וחצי, אחרי החתונה, הייתי בעננים. לא ידעתי מה זה גבר. שמשהו מתרגש ממך, מהגוף שלך. כמו כן יש לי אופי שמסתדר עם כולם. ומעבירה הכל בקלילות, בחיים לא יוצא לי לריב עם משהו
לכן לקח לי זמן לשים לב לכמה דברים.
א. בעלי היה שוביניסט שמשתמש בדת להצדיק את האידיאולוגיה שלו. אבל רק כשמשתלם לו, כך למשל למרות שלפי ההלכה הגבר צריך לפרנס, הוא טען שזה ניצול. אבל לעומת זה טען שלגבר מותר לשאת שתי נשים, ושנאמנות זה עסק לנשים בלבד. לגבר מותר הכל. הכריח אותי ללבוש בגדים הזויים, בזמן שהוא התעקש ללכת לפיזיותרפיסטית, כי נעים לו המגע שלה. לצערי במקום לקלוט שהוא מניאק, האמנתי שזה הדת, כעסתי על אלוקים, במקום לכעוס עליו. לקח לי זמן אבל בסוף ירד לי האסימון והכעיס אותי בעיקר השימוש הציני בדת, אם אתה רוצה בית דתי, תהיה גם כזה. אם אתה לא רוצה, שחרר גם ממני.
ב.כל פעם כשהעליתי נושא שלא נראה לו היה מתעלם ממני, לא מדבר איתי לא עונה, קיר. אם היה נפגע לא הסכים לדבר איתי עד שאני אתחנן לסליחה,
ג. בעלי הבן היחיד בין 10! בנות, יש לו אובססיביות לאמא שלו. וכן להיפך. חמי וחמותי לא הזוג המושלם בתבל, מה שרק מחמיר את המצב. למשל הייתי יושבת איתם בארוחות משפחתיות אמא שלו הייתה מתעצבנת על כל דבר קטן, ובעלי היה מצטרף אליה תמיד. אסור חלילה לגעת באמא שלו. היה אומר לי שהוא אוהב אותי ואת אמא שלו. לא יכל לדלג על החלק השני של המשפט. אמר לי במפורש, שהוא מתבייש בי בבית הוריו, כי אני רבה עם כולם. אבל האמת הפוכה. מה שעשיתי לא היה טוב. הגענו למצב שאחותו בת 4 התלוננה עלי, (לא הסכמתי שתמרח עלי את כל החרא שאכלה) במשך שבועיים לא דיבר איתי. איכשהוא הוא זה שנפגע מהענין. התחננתי שיסלח, בסוף "הסכים".סרט שחזר על עצמו 100 פעם.
לעומת זה ההורים שלי תמיד היו נושא לבדיחה. את אחותי הקטנה אפילו היכה פעם. אחרי גילוי אלימות כזה לא יכלתי לשתוק, הצבתי אולטימטום או טיפול זוגי או פירוק.
הלכנו לטיפול שמאד עזר.
וזה הקונפליקט. אם הטיפול לא היה עוזר, הייתי יודעת שלא משנה מה יגידו עלי מסביבי, הסטטוס שלי ישתנה לגרושה.
אבל הטיפול עזר ברמה מסוימת. מצד אחד הוא הפסיק להעיר לי בנושא צניעות, הפסיק להתערב לי בבגדים, וגם הפסיק ללכת לפיזיוטרפיסטית, ולא חזר לכל הדיבורים על כל הנשים שמחרמנות אותו.
מתקמצן עליי פחות, מחמיא יותר, באמת משתדל להיות בסדר.חוץ מנושא אחד, המשפחה שלו. אמנם הוא הפסיק לצעוק עלי בבית של ההורים שלו, הוא אפילו למד לפעמים לעצור את הדיבורים המסריחים של אמא שלו על המשפחה שלי. אבל הוא עדיין נפגע בשבילם, במקום לעצור אותםבאמת, ולא רק להתרפס אליהם. למשל אחותו התחתנה, אמא שלו רצתה לתפור לי שמלה. אני לא רציתי. יש גבול. הוא ישב לי על הוריד וחפר לי, לא עמדתי בלחצים, הסכמתי.היא תפרה לי משהו מזעזע, במטרה שאני אהיה שמנה, אמרה לי שרוצה שאני אראה בהריון( לבעלי כמובן לא אמרה).
בסוף לבשתי שמלה אחרת, היא כמובן לא דברה איתי וכעסה מאד, ובעלי ניסה להתעלם. הרגיש הבעל הכי טוב בתבל על זה שלא הכריח אותי ללבוש את הבגד שהיא תפרה לי. לא הבין אפילו שהוא היה צריך להסביר לה שהיא לא תחליט לי מה ללבוש. לא מבין שהוא יוצר את הבעיה כשהוא מאפשר לזה לקרות. אני יודעת שזה אירוע שולי. הבעיה היא שזה כל הזמן קורה. היא אובססיבי לרצות את אמא שלו. רק שתהיה מרוצה. לא ראיתי דאגה כזאת אלי. דוגמא נוספת, תחילת שבוע אמא שלי הכינה ערב משפחתי ל 4 הזוגות הנשואים שלה.3 בנות ובן. אשתו של אחי פלטה איזה משפט לא לענין לאמא שלי, אמא שלי מייד העבירה נושא, וכל הערב המשיך כייפי ומחוייך. כשחזרנו הביתה אמרתי לבעלי שאני מאד מעריכה את אמא שלי ושנהגה בחכמה. בעלי ממש כעס" את עושה השוואות בין אמא שלי לאמא שלך, כל הזמן פוגעת באמא שלי "בלה בלה בלה...
אני לא הזכרתי את המילה אמא שלו. לא אמרתי את מה שאמרתי בנימה צינית. אמא שלו לא הייתה נושא באותו יום. מה זה הרגישות הזאת? למה בשבילי הוא אף פעם לא נפגע ? מי בכלל מדבר על הרמה הזאת?! חמותי שלחה את גיסתי לדבר איתי. לתחקר אותי כמה דברים. היא מקריאה את השאלות, והגיסה שואלת, כי היא הרי לא מדברת איתי. צחקתי מהבדיחה אישה בת 50 מתנהגת כמו בת 4. כועסת אז לא מדברת. גם מזה בעלי נפגע. לא חשב להפגע בשבילי על זה שאמא שלו לא מדברת איתי. בקיצור הרעיון הובן. הרבה קטנוניות מצידי. נכון אני מודעת. אבל חשוב לי להבהיר, שאין לי דוגמא הפוכה. אפילו לא אחת. שנה וחצי נישואין, ועם כל המעורבות הפעילה של המשפחה שלו בחיי האישיים, פעם אחת הוא לא נעמד לצידי. אחרי הטיפול שהוא טיפה נפתח, כשאני מעלה את הנושא, הוא מודה שהאינסטינקט שלו, זה להיות בצד שלהם תמיד. אבל הוא מנסה לעבוד על זה. אני לא חלמתי על גבר שיצטרך לעבוד על עצמו כדי לאהוב אותי. ואחרי שנגמר השלב הזה, יעבוד על עצמו, להגן עלי. זה מעליב ונותן תחושה שאני לא מספיק טובה לו. מצד שני הבן אדם הראה לי יכולת להשתנות, שזה דבר נדיר, ואני ממש מעריכה את זה. אני חושבת שחוץ מתסביך המשפחה (כיום) ותסביך האשה = זונה (זה מה שראה בי פעם. זונה לפי חוקי התורה. זהו.) הוא בעל מהמם בשבילי, אנחנו דומים במלא דברים, ויש בו פוטנציאל אדיר.
מה אני אמורה לעשות עם החיים שלי? דחוף לפני שיהיה ילד והמציאות בשטח יקבע מעצמו. תיעצו לי