ישלי המון חברות וחברים אבל אין לי חבורה

תמיד גרתי בעיר שלי והיה לי הרבה חברים .וגם תמיד הייתי בחבורות, אבל הן התפרקו ונשארנו חברות פשוט לא חבורה כזאת .הייתי מאוד מקובלת אבל תמיד היו ריבים קטנים כאלה בין הבנות שהייתי איתן. אז התחלתי להיות עם בנות אחרות שונות לגמרי שגם מאוד מקובלות פשוט סגנון שונה יותר "באד" גירלס .והיה לי טוב איתן רקדתי איתן בסטודיו והייתי איתן כל יום המון שעות בגלל זה, גם היינו בכיתה ביחד .אבל תמיד הרגשתי שונה .וגם זה יכול להיות בגלל שנשארתי בקשר עם הבנות האחרות שהן היותר "פרחות?", וזה שם אותי תמיד בין לבין. ואז עזבתי את הסטודיו לריקוד ,רציתי להתרכז במשהו אחר .ובאמת ראיתי את הבנות הרבה פחות כאילו בבית ספר כן אבל לא בשעות אחר הצהריים כי הן רקדו. הייתי יוצאת איתן בערבים ובסופשים אבל זה לא ממש היה אותו הדבר. השנה עברתי לבית ספר תיכון מחוץ לעיר והבנות נשארו בעיר שלי. הבית ספר שעברתי אליו הוא מיוחד וכל אחד מהילדים שם הגיע ממקום שונה בארץ. איתי באה לבית הספר אחת מהבנות מהחבורה הזאת אז חשבתי שהכול יהיה בסדר אבל ממש טעיתי .גם בבית ספר הזה ישלי המון חברים אבל כשאני חוזרת לעיר שלי פתאום הבנתי שכבר אין לי עם מי להיות והילדים מהבית ספר שלי גרים מאוד רחוק ככה שזה לא פרקטי להיפגש אחרי בית ספר .אני כל הזמן מנסה להתקשר ולהיות בקשר איתן ולדבר ליפגש אבל הן לרוב לא עונות ותמיד מתרצות איזה תירוץ או שהן אומרות שניפגש ואז מבטלות. חשבתי שזה בגלל המעבר אבל החברה האחרת מהבית ספר שלי נפגשת איתן על בסיס יומי והן כל הזמן ביחד ואין שום שינוי .אני מרגישה עצובה מזה זה מעציב אותי מאוד אני מפחדת שלא יהיו לי חברים כל הזמן. שאני רואה שהם יוצאות נגיד או משהו כזה זה ממש פוגע בי אני עדיין מחשיבה אותן לחברות הכי טובות שלי כי אני באמת אוהבת אותן אבל הן לא אותי אני חושבת שאני צריכה לשחרר אבל אני מבינה שאז אני אהיה בלי כלום ואהיה ממש בודדה. אני כל הזמן מפחדת שאני אהיה גדולה ולא יהיה לי עם מי להיות ושלכולם היו חברים ורק אני אשאר בבית. כי אני מכירה אנשים מהבית ספר שלי שכבר סיימו אותו ועדיין בקשר עם החברים מהבית ספר הקודם .וגם היו בקשר איתם בזמן הבית ספר. אני מבולבלת נורא. לא יודעת מה לעשות כי אני גם לא רוצה להשפיל את עצמי .אני יודעת שיש לי חברים אבל אני מרגישה שאין לי את המעגל הגנה הזה שאני יכולה לדעת שתמיד שם בשבילי