מפחדת להתגרש ולפרק את המשפחה...

זו הפעם הראשונה שלי כאן, והתלבטתי רבות אם בכלל לרשום...
אני נשואה מזה כ-5 שנים. לי ולבעלי יש ילד בן 4.
הזוגיות שלנו החלה לפני כ-9 שנים. תקופה קצרה לאחר שהתחתנו - התגרשנו בעקבות משבר חריף. כחצי שנה לאחר מכן, חזרנו להיות שוב יחדיו ומאז אנו מנהלים זוגיות לכל דבר. הבאנו לעולם ילד מדהים ששנינו נעשה הכל בשבילו.
הזוגיות שלנו חוותה בעיקר ירידות מאשר עליות. לא הצלחנו להתגבר אף פעם על המשבר שחווינו וזה גרם לקרע שרק הולך ומחמיר עם הזמן. נכון להיום, אין שום דבר ביננו של זוגיות: קרוב לשנתיים שאין ביננו מגע (מבחירה שלו בעיקר), לא יוצאים ומבלים יחדיו, לא נהנים נטו אחד מהשני. השגרה שלנו הפכה להיות מאוד מונוטונית והכל סובב סביב הילד (אם אני לא אקח יוזמה לעשות דברים ביחד-הוא לא יעשה זאת מיוזמתו).
הוא רוב הזמן בדיכאון, ומאשים אותי שמאז שהכרנו-הוא בנסיגה. החברים התרחקו ממנו, העסק העצמאי שלו קרס... הוא לא מצליח להתרכז ולהרים את עצמו וברוב - אני אשמה.
דיברנו לא מעט בעבר על הקשיים ביננו, ניסינו לשנות ולהסתדר אך זה תמיד הוביל לאותו המקום. שנינו כאן רק בשביל הילד שלנו. יש אהבה, אך מבחינתי היא דועכת עם הזמן.
אני מרגישה שהגעתי למבוי סתום. שמתי את עצמי בצד, על מנת לנסות להצליח כמשפחה ולא להיכשל. אני יודעת שהדבר הנכון לעשות הוא לפרק את הקשר הזה אך כואב לי על הבן שלנו - שיגדל ללא משפחה, עם אבא ואמא יחדיו. עליי לציין שאין באפשרותי להרות שנית ולכן זה יוצר קושי להקים משפחה חדשה. יש בי הרבה חששות... איך אצליח להתמודד לבד, הן מבחינה נפשית וכלכלית, איך הבן שלנו יתמודד עם זה שאבא ואמא כבר לא ביחד - זה משהו שפשוט הורס אותי נפשית. אני כואבת מאוד, ומפחדת שמא לא תהיה לי זוגיות בעתיד... כל מיני מחשבות מטורפות שעוברות לכל אחד בראש, כל אחד שנמצא בסיטואציה שכזו. אני יודעת שיהיה קשה, אך אני חייבת לשים עצמי מנגד - ולהתחיל להיות מאושרת שוב! כיצד מתחילים לעשות את הצעד הזה? איך מצליחים לעשות זאת בצורה הכי נכונה, שהבן שלנו לא יפגע מכל הסיפור הזה? איך...?
אני ובעלי שוחחנו היום והחלטתי שאני לא מוכנה יותר להמשיך כך, אני רוצה להיות מאושרת. הזוגיות ביננו לא עובדת. היא אף פעם לא עבדה... ניסינו וניסינו וזה פשוט לא מצליח.
אני מרגישה רע שבגללי הבן שלנו יגדל ללא משפחה... יש מישהו שעבר זאת ויכול לתת לי מספר עצות, לדרבן אותי ולהרגיע שהכל יהיה בסדר?
... אמא דואגת... וכואבת...