לא מתקבלת לשנת שירות, ממתי נהיה כל כך קשה לתרום?!

יש משהו שאני באמת לא מצליחה להבין.
אני כרגע בת 17 בכיתה יב, ויש לי חלום. החלום הזה הוא לעשות שנת שירות במסגרת פנימיית נוער.
אני מתמיינת לעשות שנת שירות כרגע דרך התנועה הקיבוצית, והמיון הוא לא אחר ממתסכל.
בכל מיונים מגיעים עשרות נערים תותחים שגם הם, כל מה שהם רוצים לעשות זה לתרום שנה מהחיים שלהם, זה להיות דמות משמעותית בשביל ילדים ונוער ובאמת לפעול בשביל דברים שהם מאמינים בהם ולא רק לדבר.
וזה לא קל. זה לא קל להגיע לכאלה מיונים כשכל מילה שאתה אומר נבחנת ומנותחת מעשר זוויות, גם אם היא מילה רנדומלית לחלוטין.
זה לא קל להתנהל כמו עצמך בקבוצה כשעוסים, אנשי צוות, רכזים ושינשינים יושבים וכותבים כל מילה ומילה שאתם אומרים.
זה לא קל לשמוע כל כך הרבה דברים על המקום שגורמים לך להתחבר אליו ממש, להתחיל לדמיין את עצמך שם בתור שינשין, להיפגש עם חניכים מקסימים, לשמוע כל פרט ופרט על המקום, על התפקיד, ואז לקבל את הלא- "היי אני מקווה שהלך לך טוב בכנס, התקשרתי לבשר לך שלא התקבלת אלינו. אבל בהצלחה" - במן חצי זלזול חצי את פשוט לא מעניינת אותי.
זה לא קל שמנסים להוציא ממך את כל הלכלוך האפשרי שקיים בך בתוך יום וחצי, את כל המשברים שחווית ומצפים שתפתח אותם עם אנשים שפגשת לפני שעתיים.

אבל לא מוותרים, ומנסים שוב, ושוב.. ומה? אי אפשר לנסות למאה מקומות, ועם כל לא וכל מיון מגיע הפחד- מה אם אני לא אתקבל? מה אם אני לא מספיק טובה? מה אם זה מסר וזה לא בשבילי?
אבל עמוק בלב, אני יודעת שזה בשבילי. אני יודעת שאני מספיק טובה, אבל אני ממש לא טובה במיונים, מאז ומתמיד לא הייתי.
השאלה אם החלום שלי יתגשם, או שגם הוא, כמו החלום של רבים וטובים ממני או כמוני יתבזבז..
והעיקר אחר כך הדור המבוגר יותר טורח להזכיר כמה אנחנו דור גרוע, דור של מסכים, דור שעסוק רק בעצמו, דור אגואיסט וכפוי טובה שבעיקר לא מבין כלום מהחיים שלו.
אז שתדעו, שאלפי בני גילי כרגע רוצים לעזוב הכל בחיים שלהם, לשים שנה בצד בשביל ילדים או בני נוער אחרים, אבל פחות מחצי יזכו לעשות את זה.
ואגב, לא חייבים לעשות שנת שירות או מכינה (גם מכינה זה חשוב בעיני מאוד- פשוט פחות מתאים לי) בשביל להיות מדהימים, בעיני כל אחד משפיע על אנשים בדרך טובה באיזשהו תחום, מבחינתי כל אחד- ילד כמבוגר הוא מנהיג בשביל מישהו או קבוצה מסויימת, וחשוב לזכור את זה לפני שמבקרים את "הדור של היום".

אני יודעת שזה היה ארוך, ואולי לא עם הרבה מאוד פואנטה, אבל כרגע אני מתוסכלת, ורציתי לפרוק את התסכול.
ולא- אני רוצה שנת שירות לא בשביל לדחות את השירות הצבאי לאילו מביניכם שחושבים שאולי זו הסיבה, אני מאוד רוצה להתגייס, אבל זה יכול לחכות.
אני מקווה שכמות הנערים שרוצה להיות שינשינים תלך ותגדל, ושאיתם גם כמות המכסות שמוקצות מהצבא לדחשים לטובת שנת שירות.
למי שקרא, תודה ושיהיה יום טוב (: